 |
דן בן אמוץ השתייך לקבוצה נכחדת של נרציססטים ישראלים,שבשנות החמישים והשישים התאהבו בעצמם והקימו חצרות חנופה ומלכחי פנכה.
ההומר שהעלה את ד.ב.א לעמודי המוספים,תכניות רדיו,לא היה נחלת יחיד.למעשה הוא תרם עם אחרים להתבהמות השפה והחברה הישראלית,התלוצץ "על חשבון" זולתו וטען לחברות עם "נחותים נחמדים" כמו הצדיק סוראמללו זצ"ל,איש ירושלים שהיה יעד לחיזורי ד.ב.א ,כדי שזה שיוכל לצטט מסיפוריו,בדרך כלל בלי לתת "קרדיט"....כך עשה גם עם גבריאל גרוסי מקולנוע אוריון,יוסף מזרחי-קוקה ויצחק מימרן "אבו קירש"
בחצרו הזמנית של סורמאללו כיכבו באותה עת אחרים כמו האחים בנאי,שלמעט יוסי, עזרו בפועל ועל הבמה להרוס שפה ותרבות,בעוד יוסי מביים בלבד ומסייע לחטא קדמון)ד.ב.א ניסה לחקות ללא הצלחה גדולה את הגדול ממנו- שייקה אופיר ז"ל,שלא הזדווג עם קטינות אלא בעל את מרלין דיטריך האגדית,כל זה בזמן שמרלון ברנדו,שסביבו נע ד.ב.א בתקופת הסרטת "חשמלית ושמה תשוקה" הגדיר את חנפנו הבהמי מתל-אביה "כפראזיט".....
כשחזר לארץ והזדקן ואת מקומו תפסו עלובי נפש ועט כמו רון מייברג ,יהונתן גפן והבוס הנכחי שלהם אמנון דנקנר,לא היה לד.ב.א מקום בצריף המפורסם,שם הזדווגו אורי זהר וחצרו,אך למזלו מצא ד.ב.א פינה "להתנחלות יפואית" הקים חצר חדשה והזדקן בלי שמץ כבוד או הדר פשוט כ...זיין קטינות.
בין לבין העלאת תרומות בינוניות לספרות ולקולנוע (???) הישראלי,עסק ד.ב.א בצעקות למען הפלסתינאים ולא הניד עאפעף כשהעירו לו שביתו-ארמונו היפואי היה נחלת "נגזל".....לחצרו של ד.ב.א התגנב צבוע בכסות פודל,הלא הוא אמנון דנקנר,ששתה ממעיין הביוב של ד.ב.א והבין יפה שהערך העיקרי בהכרות עם הנואף המזדקן והיחף, שהתאמץ "להרים" את שרביטו בכוון אחורי קטינות -טמון לא במשנתו הספרותית (שאינה חשובה!) אלא במילוי יצר הסקרנות והסנסציה של הציבור הישראלי-מציצני,מה עוד שד.ב.א התפגר ומקברו לא יכל לצעוק חמס....
סופרים גדולים,אמנים גדולים וגדולי עולם בכלל לא נשכחים במהירות בה התפזר אבק האדם מיפו....הם משאירים חותם,משנה,עדות להצלחה או ליכולת.....אך ד.ב.א נעלם בדיוק כמו להקות הבידור הצבאיות שהשתמשו בז'נר הבהמי שלו.... את "סרט מסיבת הפרידה" לא יצליחו למכור,אלא אם לאחדים ממעריציו המעונינים לראות את עצמם.
העם,הקוראים והמעונינים בעיצוב תרבות ולא אונטר-קולטור,מבין הייטב שד.ב.א היה קוריוז ותו לא....זקן אשמאי ולא טוב לב, שבעל קטינות ורץ לספר לחבר'ה עד שגם אלה סרבו להקשיב ואו אז,בשיא התפלשותו בצואה עצמית- המציא ד.ב.א את הארוע המגלומני באמצעותו ניסה לסתום את חור הסרטן שבאחוריו,הכל עם חיוכים צבועים ובדיחות "סחבקיות" מםפני שעד לרגע האחרון הוא לא הצליח לגלות תכונה אנושית כנה כמו פחד מוות....מי שהכיר את החלאה הנימפומני יודע שהוא פחד ועוד איך!
ד.ב.א מת והעולם לא עצר נשימה....מול"ים לא מתקוטטים להדפיס מהדורות חדשות של ספריו ומשנתו,פשוט מפני...שלמעט מספר מעריצים שוטים,הנוברים בערימות ספרים ישנים,אף אחד לא שם זין....
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש