בתשובה לעמית מנדלסון, 08/06/00 0:22
 |
|
 |
||
|
||||
 |
הנקודה היא, שיש יותר מנושא אחד על סדר היום הציבורי. השגת שלום מלא עם שכנינו היא דבר חשוב מאוד, בלי ספק. אבל גם תפקוד כלכלי, חינוך טוב, וסדרי מנהל תקין. סאמט, אתמול, טען ב"הארץ" את מה שאתה אומר: שדבילי להתעקש עם ש"ס על סדרי מנהל תקין ועל דמוקרטיה וכללי משחק דמוקרטיים בזמן שהשלום עומד בפתח. אבל, גם אם אני מסמפט את הגישה, אני לא יכול להסכים: אני לא מוכן לוותר על יסודות המשטר הדמוקרטי. השלום לא יותר חשוב מהדמוקרטיה. מה יעזור לנו שהפסקנו לדכא את הפלשתינאים, אם ממשלה יהודית בארץ ישראל מדכאת אותנו? השלום חשוב, אבל גם החיים שלנו כאן ועכשיו חשובים. גם הכלכלה חשובה. אני לא מסכים שצריך להפקיר הכל ולשלם כל מחיר לש"ס בתקווה הנואשת שאולי, יום אחד, היא תעזור להביא שלום. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
זה כבר לא יכול לחכות. הפלסטינאים הבהירו היטב שעם הסכם או בלעדיו הם מכריזים על עצמאותם בספטמבר. וכיוון שזה כל כך קרוב, האם לא ראוי להתאמץ עוד קצת ? בינתיים, לאור התנהגות שרי ש"ס בימים האחרונים, שיניתי את דעתי: אם הם רוצים לשבור את הכלים בשעה של הכרעות גורליות - שילכו בלי לחזור. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |