בתשובה לש''ק ריש, 16/03/02 23:27
 |
|
 |
||
|
||||
 |
משה גורלי מותח ביקורת על ההחלטה בעיתון "הארץ": גורלי מציין כי המקרה כבר נדון בפני שופט עליון בעבר, והפסיקה החדשה בידי שופטת אחרת מהווה תקדים מסוכן. זאת מפני שהיא עלולה לגרום לכך שפסק הדין יהיה תלוי בשופט, ולכל הפחות יראה כך. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
הדין כן תלוי בשופט – במידה מסוימת. אין מנוס מכך. כל מי שאומר אחרת מוכר משהו. בהינתן זאת, אפשר לשאול מה עושים. השיטה של המשפט היא בין היתר סופיות הדיון ועקרון התקדים. פשוט לא מרשים להביא את זה בפני שופט אחר, וזהו. המקרה הזה הוא בחירה מודעת של דורנר לדון בבקשה מחדש. מצער שלגורלי אין הגינות בסיסית לצטט את נימוקה, גם אם הוא אינו מסכים לו (אני סבור שכפרשן איו לו רשות להניח שאתה קורא גם את האידך-גיסא, כלומר את פסק הדין). הנימוק שלה היה שבין פסיקת השופט לוין לפסיקתה נשתנתה באופן דרסטי ההלכה המשפטית בקשר לעיוות דין. את זאת עשה ברק בעניין דני כץ לפני מספר שנים. אני לא יודע אם הנימוק של דורנר הוא מספיק, אם כי אינטואיטיבית הוא לא נראה לי שגוי. אני לא יודע איך לוין הגיע למסקנה שלו, קראתי את ההחלטה שלו רק ברפרוף. אולם ברור ממנה שהוא השקיף על ההליך במשקפיים שקדמו להחלטה בעניין דני כץ. ומכאן אפשר למצוא (אבל לא חייבים) צידוק לנימוקה של דורנר. אני חושב שדורנר היתה מחליטה כך לפני שנים ארוכות, לו נדרשה לכך, והיא לא נזקקה לשינוי ההלכה של ברק. ועדיין. מכל מקום, טוב שהחלטתה ניתנה. האם באמת "מוטב שחמישים אנשים חפים מפשע יישבו בכלא מאשר שמערכת המשפט הבריטית תוצג ככלי ריק", כדבריו של לורד אנגלי? החלטתה נכונה, וזה לא מעט. בדבר אחד גורלי טועה לחלוטין לדעתי, בסיפא של המאמר: ההחלטה של דורנר לא נובעת כהוא זה מרצון פופוליסטי כלשהו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אגב שינויים בפסקי דין בערכאות שונות: |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תיקים שרואים מכאן לא רואים משם. קשה מאוד מאוד לדעת מה קורה בתיק משפטי מן התיאורים העיתונאיים שלו. זה לא שהעיתונות לא יכולה, זה פשוט בדרך כלל לא חשוב לה. מכל מקום, כמה עובדות נוספות, לאחר שקראתי את פסק הדין שניתן בבג"ץ. ראשית, אוזיק עצמו הסכים לביטול פסק הדין הראשון (ההוא עם ה-210,000 דולר). עוד דבר הוא, שבית הדין שאל את הצדדים אם הם מסכימים שפסק הדין יינתן בשתי חתימות, וקבע כי אי-תגובה ייחשב כהסכמה; והצדדים לא הגיבו. בנסיבות אלה, היה סיכוי מסוים שפסק הדין (שניתן בהרכב חסר) יאושר בערעור או בבג"ץ, והשופטת ביניש אף רומזת על כך בפסק-דינה. אבל אוזיק כבל את השופטים, מאחר שהסכים לביטול פסק הדין הראשון. אכן אסופת טעויות מרגיזה (של אוזיק, של השופטת הראשונה ועוד). לגבי ההבדל בין הפסיקות, כמה ספוקלציות: ראשית, לא מן הנמנע שהדין השתנה מאוד ב-12 השנים שחלפו; שנית, לא מן הנמנע שההוכחות שהוצגו בסיבוב השני היו שונות מאלה שהוצגו בסיבוב הראשון; שלישית, לא מן הנמנע שפסק הדין השני נכון יותר, משום שקשה להבין איך הפרת חוזה עבודה _כלשהי_ תזכה את הנפגע במאתיים ועשרה אלף דולר פיצויים(!). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
רגערגערגע, מה ז"א "לא מן הנמנע שהדין השתנה"? האם לא פוסקים לפי הדין התקף בעת שהדברים קרו, או למצער בעת שהתביעה הוגשה? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
התכוונתי לפסיקת בתי המשפט, אשר מפרשת את החוק, והפרשנות חלה רטרואקטיבית (בעייתי אך נכון). יש שינויים בתחום דיני העבודה, ורובם אינם שינויים חקוקים. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |