 |
|
 |
||
|
||||
 |
הסיבה המרכזית לכך, אני משער, היא שאני כבר לא ילד. משום כך העלילה הפשוטה להפליא לא "מדליקה" אותי. והדמויות. אוי, הדמויות!! הן פשוט סטריאוטופים: הארי- הוא כל-כך צנוע ומוצלח שבא למות. "הגיבור הצנוע המושלם", כמו שכתוב על עטיפת הספר. האחים ויזלי- קונדסונים כאלה, שבא למות!! הרמיוני- החנונית הממוצעת, טובת הלב, שמופיעה בספרים כה רבים. מלפוי- "הילד הרע" הממוצע, לא פחות ולא יותר. כמו תמיד, יש לו את העוזרים הבריונים והטפשים. בקיצור, השבלוניות חוצה גבולות. אבל, כפי שכתבתי, סביר להניח שאני חושב כך בגלל גילי. מה שמעניין הוא שאנשים רבים בגילי, וגם בוגרים ממני, מוצאים אותו מדהים ומרתק. אבל בכל זאת אלו ספרים טובים, ואני מצפה (לא בקוצר רוח) לקרוא את הבא בסדרה. טוב נו, כן בקוצר רוח. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
הדמויות אכן שבלוניות (עם חריגות קלות: הרמיון, למשל, נדמתה כנודניקית חסרת תקנה לפני שנתגלתה דמותה האמיתית). אבל מה שמרתק בספרים הללו, לדעתי – בעיקר ילדים, אבל גם מבוגרים – הן הפניות המפתיעות בעלילה. עובדתית, בניגוד לספרים רבים אחרים (למבוגרים וגם לילדים), לא הצלחתי לנחש, בספרים הללו, את מרבית הפניות בעלילה. ובמידה מסויימת, זה הופך את הספרים ל- page-turners, אותו סוג נדיר של ספרים שפשוט קשה להניח מהיד לפני שתסיים לקרוא. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כי זה קצת עולה מדבריך, וכך אני תופס את הדברים. האם הוא יותר מתאים לדמות את ספריה של רולינג לשר הטבעות, שתפס כל-כך הרבה אנשים, או לרם אורן או ג'ון גרישם. אני הייתי הולך עם האפשרות השנייה. אתה כתבת את המאמר על ספריו של גרישם? (אני לא בטוח). page turner לילדים? בכל אופן, בספריה של רולינג יש אותה נוסחה בכל הספרים, וזה די מגעיל (או מגוחך). לוקחים את הארי, לוקחים מישהו שמנסה להרוג אותו, שמים קצת צחוקים וקסם באמצע, בסוף הכל טוב, ומקבלים ספר שנמכר במליוני עותקים? אין שינוי. מעניין עוד כמהספרים יכולים להיכתב באותה נוסחה, ולשמור על פופולריות כה רבה. או שהספרים ישתנו. אני חייב לומר שמחשבה זו מגרה אותי מאוד. נגיד אחרי שהיא תכתוב עוד 7 ספרי הארי פוטר בבית-הספר, והוא כבר יתבגר. אולי נקבל אז גם ספרים "בוגרים", ולא ספרי ילדים. זה יכול להיות מעולה, בהתחשב ביכולת הכתיבה של רולינג וכו'. עם כי, למרות כל מה שאמרתי, יש בו איכויות של ואני די אוהב אותו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא אני כתבתי על גרישם. השבלונה אכן זהה, ומבחינה זו ספרי פוטר אכן דומים יותר לגרישם (את אורן לא קראתי) מאשר לטולקין. אלא שהתוכן הנוצק לתוך השבלונה שונה באופן מספק. הרעיון של דמות מתבגרת יחד עם קהל קוראיה הוא באמת יפה. מעניין אם זה באמת יקרה; אני בספק. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הארי פוטר הוא כבר לא כל כך ספר של ילדים... והסוף הוא גם לא כל כך טוב... (למרות שבסוף הם בטח יהיו כאלה). אולי הספר הראשון הוא ספר ''ילדותי'', אבל ככל שהארי מתבגר גם הספרים מתבגרים יחד איתו. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |