בתשובה לרון בן-יעקב, 17/09/13 9:17
 |
|
 |
||
|
||||
 |
הוא ניסה לחשוף סוכן כפול, למרות שהורו לו אחרת. וקיווה כנראה שאם היה צודק, יקבל צל''ש. זה שונה מהותית מלהשתמש במידע בשביל לבדוק מה המשכורת של השכן שלך. (לא שכל זה משנה, יש דוגמאות אחרות של כאלה שכן השתמשו במידע פנימי לצרכים אישיים, אבל יש מספיק חסמים והרתעות נגד זה, והמצב בהחלט מדתי, בטח יותר מדתי מבנק). |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
להבנתי, הדבר היחדי שזעירא ניסה לעשות זה להגן על עורו שלו. עוד אחד שהתשמש במידע פרטי חסוי לצרכיו שלו הוא אלעזר שטרן שהדליף מסמכים ופרטים אישיים וחסויים של החייל חננאל דיין לבעל הטור דאז (ודהיום) יאיר לפיד כדי שזה האחרון יכפיש את חננאל שסירב כזכור ללחוץ יד הרמטכ''ל. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה לגמרי צודק, זעירא סחר בסודות מדינה כמו כאילו הם פיסטוקים בשוק, במקום מתוקן הוא היה מבלה בכלא עד סוף ימיו. זה חמור בסדרי גודל מאיזה חשבון בנק מטופש של איזה אזרח תמים. האמונה של אין-סוכנות-כזאת ביושרם ויושרתם של סוכנים לקוחה מסרטים אמריקאים פטריוטיים ובידיוניים ואין לה שום אחיזה במציאות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האמונה היא לא ביושרם של הסוכנים, אלא ביכולת של המערכת למזער נזק של הסוכנים המושחתים. עיין ערך מידור, עיין ערך חיוב של שניים או שלושה אנשים להיות בחדר בעת טיפול במידע רגיש, עיין ערך בתיעוד מסודר של כל גישה לחומר סודי (פקיד שלא קשור אליך רושם מה קראת ומתי), ועיין עוד אלף ואחת נהלים נוספים בסגנון. גם בבנק, מנהל מושחת יכול (והכן היסב, עיין ערך משבר הבנקים בשנות השמונים) להסב להרבה אנשים נזק כלכלי אדיר, ויש נסיון לאזן ולהגביל את כוחו. אז אם בבנק זה טוב, קל וחומר בסוכנויות הביון השונות שלוקחות את הנושא יותר ברצינות. האם זה אומר שיהיה אפס נזק? לא, וגם מעולם לא טענתי את זה. האם סוכנים חשאיים מושחתים פחות מהאדם הממוצע? כנראה שכן, כי לדוגמא פושעים פליליים בדרך כלל לא יכנסו לשורות הארגון, אבל זה לא העניין. העניין הוא שכמו בכל מערכת, יש מנגנונים שמונעים שחיתויות, היו ויהיו שחיתויות, אבל בסופו של דבר, הרווח לחברה גדול מהנזק של השחיתות מדי פעם. צריך לשנות שם משהו? ייתכן, תמיד יש מה לשפר. אבל קשה להאמין שהסכנה לדמוקרטיה נמצאת דווקא בסוכנות הביון. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ברור שהוא ניסה להגן על עורו, אבל לא על ידי ניצול ידע פנימי בשביל לדעת איפה כדאי לגנוב את הגבול ליוון, אלא כדי לחשוף סוכן כפול לדעתו. אבל אני לא מכיר את המקרה לעומק, אז יכול להיות שאתה צודק. הדוגמא שהבאת היא דוגמא טובה, כאן באמת היה שימוש לצרכים פרטיים, וראינו איך האיזונים פעלו, והתביעה לא נדחתה בגלל, למשל סודיות החומר, או התפקיד הבכיר של המדליף. מעניין גם איך הוכיחו שהוא אכן הוציא את החומר. האם יש תיעוד אצלכם של כל גישה למסדי הנתונים? אם כן אופתע לטובה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שטרן הודה וצה"ל - לא שטרן - כדי להימנע מדיון בבימ"ש, הסכים לשלם פיצויים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
השאלה אם הודה כשהיו אפס ראיות, או ששכנעו אותו שאם יטען להד''ם, יצליחו לשכנע את השופט שהוא אשם. (אני לא יודע מה היה שם, וייתכן ואתה צודק, ואם הוא לא היה מודה לא היו מוכיחים שזה הוא). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עוד משהו. הדוגמא כאן טובה במיוחד, בגלל שהמדליף ידע, שאם היה מוציא משהו יותר סודי (למשל, רשימה של הטייסים בצה''ל), הוא היה זוכה לטיפול נוסח קלינברג, ולא לקנס כספי גרידא. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |