 |
|
 |
||
|
||||
 |
את נאומו מלא הפאתוס, בחר אובמה לסיים בהתייחסות למרטין לותר קינג. זה מה שנשאר ממנהיג העולם החופשי אשר ככל הנראה סבור היה בטעות שהוא נואם בפני קהל בוחריו במסע בחירות. תמיד תהיתי האם אובמה משתמש במילים פאתטיות כדי לכסות על מדיניות שמעוררת מבוכה, או שהוא באמת מאמין בתחולה של הדברים וכי זה מה שמצופה ממנו לנהוג בתור הנשיא האמריקאי. מילים מילים מילים, נאום כל כך מביך של נשיא המעצמה האמריקאית. נאום מחפיר. |  |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
בפראפרזה למימרה peace for our time של צ'מברליין, הציג אתמול אובמה נוסחה משלו: "test of our time" בשעה ששיגר מעל הפורום הבינ"ל הראשי מסר שאין לטעות בו: ארה"ב מתנערת ממעמדה כמנהיגה והיא מעבירה את סמכויותיה כביכול, אל האו"ם. שוב ושוב מבהיר אובמה חזור והבהר שאין לצפות מארה"ב לפעולות חד צדדיות, וכי אין להפנות אליה ציפיות לטפל בבעיות העולם, אלא יש להעביר אותן אל האו"ם. כך למשל, בלוב קיבלנו מנדט אז פעלנו (להבדיל מסוריה) ולאמור- אל תאשימו אותנו שהרי אנחנו לא על תקן של מוביל, אלא על תקן של משתתף. ושוב: "ארה"ב תהיה מוכנה לתרום את חלקה במניעת מעשי טבח המוניים, אך לא נוכל וגם איננו צריכים לשאל לבד בעול" משם מעתיר אובמה דברי חיבובין על מוסד שהוא כלום, ולמעשה משמיע, לדעתי ביודעין, מילים ריקות. פירוש ההפנייה אל האו"ם, פירוש ההתנערות מן ההובלה, פירושה אחד ויחיד, אובמה מפקיר את הטיפול בסוגיות הבינ"ל לטובת מעצמות בעלות אינטרסים מנוגדים. זוהי בפירוש בדלנות, וכאשר מניעת מלחמה הופכת בפירוש למטרה הראשית של הדיפלומטיה, כפי שאתה למשל מביע בדיון אחר (עצם פרוץ המלחמה היא כישלון) וכפי שאובמה מביע בניסוחים משלו "תמיד העדפנו את דרך הדיאלוג".. זוהי בפירוש פייסנות, ושלא לומר תבוסתנות. אל נא יתרוממו אפוא אי אילו ראשים לגבי האנאלוגיה לשנות השלושים. כאשר מדינה קטנה פונה אל הקהילה הבינ"ל ומשמיעה דברי פאתוס לדרבן את האומות לפעולה משותפת ולהגשמת אידיאלים, זה נאה. כאשר המעצמה המובילה שהיא יסוד מוסד של עצם המושג קהילה בינ"ל, פונה אל "הקהילה הבינ"ל"..עבור אחדים זוהי אכזבה, עבור אחרים זה מבזה. עבור אחרים מהם זה נלעג. test of our time. הנה למשל כך מתייחס אובמה אל המשבר בסוריה. "מוכרחה להיות החלטה של מועצת הביטחון להבטיח שאסד מקיים את התחייבותיו...אם לא נצליח להסכים אפילו על כך, הדבר יראה שהאו"ם אינו מסוגל לאכוף..." כלומר, הכישלון הוא לא אמריקאי, אלא הכישלון של האו"ם. משם והלאה ממשיך אובמה עם כמה אמירות מגוחכות ממש. הראשונה שבהן היא האמירה הגרוטסקית ממש: " הודות לפעולה משותפת עם בעלות בריתנו, העולם כיום יציב יותר מכפי שהוא היה לפני חמש שנים." ממשיך באמירה כי "הקואליציה צפויה לסיים את לחימתה באפגניסטן לאחר שהגשימה את המטרה ופירקה את הגרעין של אלקאעדה" וגם הצהרת המדיניות לבאות ולפיה ארה"ב לא תסבול פיתוח של נשק להשמדה המונית או שימוש בו, נשמעת עלובה על רקע האופן שבו נוהל המשבר הסורי. אובמה נותר נאמן לגישה הבדלנית, וכנראה שאין אנו רשאים לצפות לכך שהיה משמיע דברים אחרים. גם אפשר להתווכח על התבונה של המדיניות האמריקאית ומבלי לבקר את אובמה האיש. אבל את הדברים שנאמרים צריך לשמוע. דווקא בתור קליינטים נאמנים של אמריקה, את הדברים צריך לשמוע. לשים רגע בצד את כל היתר, את העיסוק בין ימין לשמאל, את השאלה הפלסטינית שמסיחים את דעתנו, ולשמוע. בלי להכחיש. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בינתיים הדרך שלו עובדת בסוריה: האיומים "הריקים" שלו הוכיחו את עצמם. האם זה יעבוד גם עם איראן? אל תשכח שנגד איראן מופעל כבר כמה שנים מקל הסנקציות (שהוחמרו על ידי אובמה. במקרה הזה בוש דיבר ואובמה עשה). האיראנים רוצים שהסנקציות יוסרו. מה הם יהיו מוכנים לשלם תמורת זה? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בסופו של דבר צריך יהיה להגיע להסכם בין כל ארצות המזה''ת ובין המעצמות לפירוז האזור מנשק גרעיני. כן גם אנחנו למרות תביעותינו הסמויות לבלעדיות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הן בנאומו של אובמה והן בנאומו של רוחאני, משתקפת ההבנה שהעולם חווה שינוי, ולמעשה כל הדינמיקות של התקופה משתלבות ומתנהלות בסביבה של מעבר. world in transition. כלומר לא מדובר בסביבה יציבה שבה הכוחות המרכזיים שומרים על איזון ביניהם והשינויים חלים בשוליים, אלא בסביבה אשר מתוכה יקום סדר עולמי חדש, וממנה עתידות לצאת מעצמות חדשות. אנו שכל חיינו אנו רגילים לפטרונות האמריקאית, נתקשה בוודאי להפנים את השינוי, אבל הוא קורה. זו אינה שאלה של העדפה, אלא זהו שינוי מבני. פה ושם מסתמנת השאלה איזה פטרון אנו מעדיפים, אך סימנה של התקופה, כך לפי הבנתי, היא שאין פטרון. הפטרונות האמריקאית, התרופפה, ולא יבוא שום פטרון אחר. הפנייה אל עיקרון ההסתמכות העצמית שיסד דוד בן גוריון ואשר נתניהו מבטא באימרה- אם אין אני לי מי לי, יסודה בשינוי מבני, ולא בהכרח בזהותו של המנהיג האמריקאי. מן הסיטואציה הזו של הפרת מאזן הכוחות בין השחקנים הגדולים, עולה ורווח החשש וגם הציפייה בת ימינו לפרוץ מלחמת עולם שלישית. אלמלא כן, היינו מצפים לכל היותר למלחמה מוגבלת כלשהי. אין זה מתוך תאוות מלחמה, אלא שבסביבה הקיימת, גדל התמריץ של כוחות גדולים ובינוניים לנגוס נגיסות וליצור משברים. בסביבה רב קוטבית קיימת נטייה מובנית למשברים ולמלחמות. בהקשר הזה יש להבין את המשבר הסורי האחרון, ובהקשר הזה יש גם להבין את האופן שבו נוהל המשבר. מן האפשר שהעולם יצלח את התנועה הטקטונית מבלי להיגרר למלחמה כוללת, או מתוך שיצליח לבודד אותה. ואולם, המשברים העתידים לבוא, בפירוש אינם מייצגים עוד סכסוכים קטנים, או סכסוכים של מדינות קטנות. ייתכן שיש תבונה במדיניות האמריקאית, "לזרום עם השינוי" להניח לו להתרחש ולא להתנגד לו, על מנת למתן את הנטייה להתפרצות. הנה כזו היא גם ההדגשה של רוחאני בנאומו שלו, המציין את הצורך להיות "פלורליסטי" ולהכיר בזכויות לגיטימיות של כוחות אזוריים, כלומר איראן. אבל הפועל היוצא מתפישה כזאת בנוגע לאיראן, הוא שכבר לא מדובר באסטרטגיה של מניעה וכנראה עוד פחות מאסטרטגיה של הכלה. כמדומה הוא שארה"ב שינתה פאזה לגמרי ביחסה לאיראן, והיא לא מתכוונת להתנגד לה, אלא היא מבקשת את קרבתה. כך מצהיר אובמה: "לא ניתן יהיה להתגבר על ההיסטוריה הזו בלילה אחד, החשדות הם עמוקים, אך אני מאמין שאפשר לפתור את הנושא הגרעיני כצעד ראשי בדרך ארוכה לעבר יחסים אחרים.." וממשיך : "אנו מכבדים את הזכות של העם האיראני להשיג אנרגיה גרעינית שלומית" (peaceful). הערובה לכך היא הבטחתו של חמינאי שהוציא פתווה כנגד פיתוח נשק גרעיני. למעשה ארה"ב התירה את הרסן, ועניינן של השיחות מכאן ואילך הוא לא למנוע את הגרעין אלא לפרק את משטר הסנקציות. אובמה ממשיך ומביע עמדה אשר נוגדת ניגוד גמור לרציונל של החלשת איראן, וכך הוא אומר: "הליכה של איראן בדרך אחרת, תהיה טובה לאזור ולעולם ותסייע לעם האיראני לממש את הפוטנציאל העצום שעומד לרשותו במסחר, תרבות מדע וחינוך.." דברים אשר למעשה מסמנים את איראן בתור המעצמה האזורית הבאה. המפנה הדרמטי במדיניותה של ארה"ב מסתמן גם בהתייחסות לסוריה. למורדים מתייחס אובמה כאל קיצוניים, כמו כן הוא מביע מחוייבות כלפי שלמות טריטוריאלית של סוריה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כאילו נשתכחו האגרסיות האיראניות המאיימות לבלוע את בחריין, כאילו נעלם מעיניו מה שמתחולל בעולם, מצהיר אובמה לפי פועל יוצא של כל הדברים, כי במוקד מדיניות החוץ האמריקאית יבוא הטיפול בסכסוך הישראלי פלסטיני. כלומר, לנוכח כל מה שמתארע, הוא מתכוון להעמיד בראש סדר היום הבינ''ל את הקמפיין הפלסטיני. מכל השאלות הרות הגורל של הסדר העולמי, הנורמות הבינ''ל, סרבניצה ורואנדה, דמשק, כישלון מניעת הגרעין, זליגת הנשק הכימי, תפוצת רשתות אלקאעדה...מכל הדברים האלה פועל יוצא לאובמה למקד את מאמציו לשים סוף ל''כיבוש'' כשהוא מקנח באמירה מדהימה ולפיה בטחונה של ישראל...תלוי בהגשמתה של מדינה פלסטינית. תלוי. לא פחות. וממשיך, כאילו לא די בכך, שפתרון של השאלה הזו, כלומר הקמה של מדינה פלסטינית לזה תהיה השלכה חיובית מרחיקת לכת ועמוקה על המזרח התיכון כולו, ועל צפון אפריקה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אובמה הכריז בנאומו שיש שתי סוגיות מפתח במזרח התיכון: הגרעין האיראני והסכסוך הישראלי־פלסטינאי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן. וכי בהן תתמקד מדיניות החוץ האמריקאית ליתר כהונתו. לא החשש מפני מלחמת עולם שלישית. לא מלחמות הסחר מול סין, לא ההתפשטות הרוסית מערבה, לא ייסוד פורום קונצרט שיתאים לסדר עולמי חדש, לא המלחמה על חומרי גלם באפריקה, לא האיום של אלקאעדה להשתלט על תימן, הפלישה הסינית לים הדרומי, האיום הגובר על טייואן, האיום של השתלטות על הגרעין בפקיסטן. לא קידום דמוקרטיות באסיה, במזרח התיכון, באמריקה הלטינית. הנשיא האמריקאי נחוש להתעסק בסכסוך הישראלי פלסטיני, הוא מדגיש את מחוייבותו להקמת מדינה פלסטינית, ומשתמש פעמיים במילה כיבוש. לא סכסוך, לא אזור במחלוקת, אלא כיבוש. וברוח תיאום המסרים במקרה או שלא במקרה בין ארה''ב לאיראן, מציין גם הנשיא האיראני את פלסטין הכבושה. פלסטין כבושה הוא זועק ומוסיף כי אין מילים לתאר את הזוועות שעוברות על הפלסטינים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אובמה הזכיר את הסכסוכים הללו כסכסוכי מפתח במזרח התיכון, לאו דווקא בעולם. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מעניין שהמשבר העכשווי האלים והמדמם ביותר, שהורג מאות אלפים בשנה ומייצר מיליוני פליטים - המשבר בסוריה - הוא מבחינת אובמה בעייה שולית בהתייחסו למזרח התיכון. הוא ממשיך להצטייר כקשקשן שלא אומר כלום במקרה הטוב, או כמניפולטור צבוע וציני במקרה הרע, שאומר רק מה שנוח לו להגיד בסיטואציה מסוימת, מבלי קשר למצב האמיתי בשטח. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה שהוא אמר באותה נקודה: שני נושאים רבי השפעה. איפה אפשר למצוא את הטקסט המלא של הנאום? (דווקא לגבי סוריה הוא היה יכול לקשקש לא מעט אם הוא היה רוצה) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
(גם אתה לא היית שמח לנפנף במחדלים שלך ובמפלות בינלאומיות שלך לעיני כל. שמעון פרס שקורא/שואל 'אני לוזר' ונענה ב'כן!' מהדהד יש רק אחד, והוא שלנו). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הפסקה הרלוונטית מהנאום: What does this mean going forward? In the near term, America’s diplomatic efforts will focus on two particular issues: Iran’s pursuit of nuclear weapons, and the Arab-Israeli conflict. While these issues are not the cause of all the region’s problems, they have been a major source of instability for far too long, and resolving them can help serve as a foundation for a broader peace. מה חדש בזה?
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מדיניות ארה''ב הוגדרה בדו''ח המילטון בייקר ואובמה אינו סוטה ממנו. מי שזרק את הדו''ח היה בוש. גם הפלישה לעיראק הייתה סטייה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בינתיים אם בוחנים לעומק את ההתערבויות הצבאיות האמריקאיות, רואים כישלונות- כולל קוריאה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
התערבויות אינן רק צבאיות, אלא בראש ובראשונה הן מדיניות. אם מתפתח עימות צבאי, הרי זו התפתחות שנובעת ממדיניות. האם המדיניות האמריקאית המעורבת בענייני העולם היא כישלון? אני לא חושב. אבל גם אם כן, עליה מבוסס היה הסדר העולמי מאז המלחמה השנייה ועד היום. יש מחיר להתערבות ויש מחיר לאי התערבות. אין זה בלתי לגיטימי לאמץ מדיניות בדלנית, אבל לא תוכל באותה נשימה לומר שהמשבר בסוריה היה מפגן של התערבות. גם אינני יודע האם אפשר לומר שבינתיים אובמה קצר הישגים בסוריה. לדעתי הוא לא קצר שום דבר. אני מכל מקום רואה את ההתנהגות האמריקאית במשבר בסוריה כמפגן של בדלנות. המשבר הבא, הוא יגיע. אובמה התחייב לשמור על נתיבי הסחר פתוחים, ולהתנגד לפגיעה באינטרסים יסודיים של אמריקה כמו מקרה הפלישה לכוויית. זה צמצום ניכר בהתחייבויות של אמריקה. כל מדינה בעולם שמעה למעשה יריית הזנקה למאבק על יתר המשאבים אשר לכאורה מוכרזים כהפקר. כל מדינה בעולם גם שמעה שאת המשברים הבאים אובמה מתעתד להגיש למועצת הביטחון, כלומר אם יש למדינה זכות וטו או שיש לה פטרון במועצה, אין לה מה לחשוש מפני התנגדות למהלכיה. אובמה גם התחייב להגן על משטר אי תפוצת הנשק להשמדה המונית, אבל אפשר להתווכח על זה. אי אפשר לאחוז במקל בשני קצותיו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני ממש לא מסכים איתך לגבי הגדרת מדיניות אובמה כבדלנות. דיברתי על מלחמות ולא מעורבויות. כשמשתמשים באמצעי של מעורבות צבאית שלא כאמצעי אחרון -מלחמת העולם השניה, בסופו של דבר זה יוביל לבדלנות. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |