בתשובה להפונז, 10/10/13 10:23
הוא לא ישוב 623494
אני התייחסתי לשאלת הקביעות של מייקל לוויט, ולא לישראליות.

ובנוגע לישראליות: מייקל לוויט הוא אזרח ישראלי, מדבר עברית מצוינת, נשוי לישראלית מלידה, אב לשני ילדים וסב לכמה נכדים שגרים בארץ, בעל דירה בארץ מזה כמה עשורים, למד ולימד במכון וייצמן, גר ברציפות בארץ תקופה ארוכה בעבר, ובשנים האחרונות מחלק את זמנו בערך שווה בשווה בין ארה"ב וישראל. נראה לי סביר לקרוא לו לפחות "ישראלי-אמריקאי", ככתוב בכותרת הידיעה שמעלינו.

עוזי בנזימן כתב היום בעין השביעית על עניין הישראליות של שני הזוכים הטריים: http://www.the7eye.org.il/80867
הוא לא ישוב 623501
אני מסכים, עניתי כללית לטיעון הקודם ואין לי שום טענה כנגד הישראליות שלו.

בכל הדיון לעיל, בצורה אינסטינקטיבית עולה הרגשה קצת לא נוחה מהניכוס של זוכה כ'שלנו' והחשיבות העצומה סביב זה, שהיא אכן קצת פרובינציאלית.

מצד שני:

א. לפחות עוסקים פה באנשים שעוסקים במחקר אקדמאי ובאו ממחוזות המדע, הרציונליזם ושאר ירקות, ולא בבאבות למיניהם, שלא לומר שחקני כדורגל. ויש לשמוח על דברים קטנים.
ב. עד כמה שאני מכיר את האקדמיה והילכותיה, אין כמו מוסדות אקדמאיים לפאר ולהלל את עצמם כאשר אחד מבוגריהם - שבילה ולמד בין כתליהם שנים ספורות בטרם קיבל משרה במקום אחר - זוכה בפרסים מכובדים שכאלה, ולא משנה כמה שנים עברו. אז מה שמותר ל-MIT, הרווארד, פרינסטון וחבריהן, מותר לא פחות למדינה קטנה בשולי הים התיכון.
ג. מי שלמד בארץ יסודי ותיכון, תואר ראשון ודוקטורט - הוא עדיין יוצא של מערכת החינוך הישראלית, לא משנה היכן קיבל משרה וכוכבו דרך לאחר מכן. הוא בוגר מערכת החינוך הזאת, יש לה חלק בחינוכו והכשרתו - חלק הארי אפילו - וככזה מותר לה להשתבח בהשגיו, בצדק ובזכות. זה שמדובר במערכת החינוך של לפני עשרות שנים - זה כבר ענין לדיון אחר.

חזרה לעמוד הראשי המאמר המלא

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים