בתשובה למיכאל שרון, 24/03/02 19:24
זה לא הייתי אני 62479
62483
מיכאל, אני חושב שאתה מתמודד עם החיקויים הלא נחמדים שלך באצילות, עד כמה שהדבר ניתן (או רלוונטי. אני לא יודע מה רמת העניין שלך באייל הקורא. חוסר הרלוונטיות מזווית אחרת: ההתכתבות המקוונת נראית לי כמו משהו ש*אמור* לאפשר מעשים מסוג זה).

ולבחור הפיקטיבי:
פחדן. אם היית מספיק הגון כדי להשתמש בווריאציה, קלה ככל שתהיה, על שמו, נניח, לא הייתי כותב את התגובה הזו. לעשות את אותו דבר (להשתמש בשם ובכתובת הדואר) לדובי, או טל, או ג. שמעון, או לאחד מבני התשחורת, לא יהיה לך אומץ. גם לא היכולת. הסגנון של מיכאל, יאמר לזכותו, מבדיל אותו משאר הקוראים. אני לא רואה סיבה טובה ללעג הזה, ובטח שלא רואה סיבה טובה לנזק הגדול שאתה גורם לו, כשאתה משתמש בשמו וגם בכתובת האי מייל שלו.

ביקורת עניינית (או אכזרית) אפשר להביע באופנים יותר הוגנים, ואם במיכאל שרון עסקינן:
תגובה 59304

אני לא חושב שחוקים נוקשים, או מחיקות בידי עורכים על פי פנייה, הם פתרון לעניינים מסוג זה. אני עצמי נהנה ממעטה החשאיות, אם כי אני נוהג לדאוג, כי אני בחור הוגן, להבדיל, להבדיל‏1 (אם כי אני לא נוטה להתחזויות לכותבים אחרים). אני כן חושב שלקוראים צריך להיות חוש אמפתי ומקווה שהם יכולים לראות את הרוע הילדותי הזה כשהוא ניבט אליהם מהמסך.

בדומה לעקיפה בתור שאתה רואה במרחק שני מסלולים בסופרמרקט, יש כאן טעם רע וגסות רוח מכוערת. במקרה כזה קשה לומר שאתה מתאכזר לחלשים, אבל אפשר להגיד, בלי לחטוא לאמת, שאתה מתאכזר לחולשות. אז יאללה, you had your fun, רד מזה. זה כבר מביך. אני לוקח את ה"רד מזה" בחזרה - מבחינתי אתה יכול להמשיך. התגובה הזו לא הייתה אמורה להגיע אליך, ובהרבה מובנים היא לא מגיעה, בגלל האנונימיות. הפניה אליך הייתה אמצעי רטורי. יצאה קצת טרחנית, אבל אני לא אשכתב את זה עכשיו.

ושוב למיכאל:
אני לא רומז שאתה נזקק לשירותי, אלא רק מביע תמיכה. אני לא חושב שצריך או אפשר לנטרל את המפגע הזה, ובזה אני מסכים עם אנשי הצוות, שאליו פנית מעל דפי האתר (אבל הטיעונים שלהם היו מטופשים וקנטרניים - ומיותרים מלכתחילה).

1 להבדיל ראשון במלעיל, שני במלרע.

חזרה לעמוד הראשי המאמר המלא

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים