 |
|
 |
||
|
||||
 |
האבל על מות אריק אייינשטיין הוא רק אבל של השבט הלבן. יהיו שיכעסו על הגדרתי את האבל על מות אריק איינשטיין בתור "אבל של השבט הלבן". הם יאמרו למשל: האבל על אריק איינשטיין הוא אבל על מייצג של "תרבות ישראלית אמיתית". בתור מי ששייך לשבט הלבן ומתאבל גם כן על מותו, אני פטור מלהגן על דברי בתור "מי שאינו ישראלי אמיתי". אני מסתכל סביבי ורואה שלמחצית הישראלים או יותר — אין חלק מהותי באבל הזה. נכון, המוות הזה מצער כמו שכל מוות של "מפורסם" מצער; אבל לאותה "מחצית+" אין את התחושה המעיקה של מתאבל על כך שהמת הוא חלק מושרש בהוויה של המתאבל עצמו (המתאבל חש כאילו "חלק מעצמו" אבד עם מות המת). התרבות שמייצג אריק אינשטיין היא תרבות שהולכת ונעלמת, הולכת ומוחלפת בתרבות אחרת. מה התרבות הישראלית היום ? כוללת בין השאר: * מזרחיות (מוסיקה ומאכלים), * אמריקניזציה, * תוכניות ריאליטי בטלוויזיה, * תיקשורת מודרנית (סלולרי, אימייל, מסרים, פייסבוק), * דתיות (מתנחלים, חרדים), * תרבות "חבר העמים" (מסוגרת בתוך עצמה ולכן ניסתרת ממי שלא שייך אליה), * תרבות ערביי ישראל (אין לי אפילו שמץ מושג עליה). מה לזה ולתרבות השבט הלבן ? כמעט לא כלום. מי מתאבל באמת ? רק הגופים שבהם שולטת עדיין תרבות השבט הלבן. זה כולל את רוב התיקשורת והאליטה השלטת, זה כולל כמעט את כל הכותבים הקבועים בפורום "האייל הקורא". בכל פעם שאני רואה מישהו שמתאר את עצמו כ"אייל מסוג x" אני חש בתיאור זה את הגאווה על כך שהוא שייך "לשבט הנכון". מי שבאופן מוחצן מציג את עצמו כלא שייך לשבט הנ"ל (לדוגמא הגולש "פריפריה") זוכה למקלחת צוננים גם כאשר טענותיו נכונות וצודקות. האם מצבנו הולך ורע (עם דעיכתו הבלתי נימנעת של השבט הלבן) ? לא בהכרח. הדבר היחיד שמטריד אותי הוא האם תישאר בעתיד הפטריוטיות הישראלית שהייתה חלק חשוב מתרבות השבט הלבן; קיומה של ישראל לאורך זמן לגמרי לא מובטח, להערכתי פחות מחמישים אחוז, אנו מוקפים בים של ערבים ומוסלמים שמוכנים לחסל אותנו בהזדמנות הריאלית הראשונה. פרט לעניין הקיומי (הפטריוטיות) איני מודאג משום פחת בערך תרבותי אחר בישראל. מכל הבלגן התרבותי שיש היום בישראל (נלעג ככל שיהיה) — תצא בסופו של דבר תרבות חדשה בעלת ערך לא פחות מתרבות השבט הלבן. כמובן, תרבות חדשה תתקיים בתנאי שישראל תשרוד פיזית עד אז. דור הולך ודור בא והארץ לעולם עומדת. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
נכון ששירי ארץ ישראל הישנה והטובה, הפועל תל אביב והקילומטר שלא יצא ממנו, הדמות ששיחק בסרטים (בעיקר בסאלח שבתי, אבל גם בסרטי אורי זהר) כולם מעידים על השתייכותו ואולי יותר מכך שייכותו לשבט הלבן. מצד שני אני חושב שאריק איינשטיין היה מבצע ענק בלי קשר להשתייכות עדתית. הוא הסינטרה שלנו, ויותר. אני חושב שאפשר להשוות את לכתו להסתלקותו של שייקה אופיר. מצד שלישי הוא הלך כשהוא משאיר אחריו את עבודתו, ואנחנו וילדינו נוכל להמשיך להנות ממנה. אני לא מתאבל עליו כמו שהתאבלתי על ג'ון לנון בזמנו. מבחינתי גוף היצירה של איינשטיין הושלם באלבום "מוסקט" בשנת 1999 והא ראיה שכבר ב 2005 קיבל פרס על מפעל חיים. מצד נוסף למה זה תמיד צריך להיות לעומתני כמו עפרה נגד ירדנה? אריק איינשטיין היה זמר של אמצע הדרך (גם עפרה וירדנה). הוא היה דמות מעניינת, תמיד הצטייר לי כמי שעצב ושמחה מהולים אצלו כל הזמן (כמו גם אצל שייקה אופיר). וצריך להפסיק להכניס אנשים למגרות - "שבת בבוקר יום יפה, אמא שותה המון קפה, אבא קורא המון עיתון ולי יקנו המון בלון" אם אמא היתה מסעודה משדרות היא היתה שותה תה עם שיבא ואבא היה משחק שש-בש? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ר' http://www.the7eye.org.il/86802 האבל על איינשטיין מופיע בכל העיתונים הראשיים, מהארץ (שדווקא לא שם אותו בכותרת) עד מקור ראשון. העיתונים החרדיים אכן מצניעים אותו וכך גם העיתון הערבי אל איתיחאד. יש לציין שהן ישראל היום והן מקור ראשון הם עיתונים שקמו במטרה מוצהרת "לשבור את המונופול של השמאל". נו, אז עכשיו מדברים על "השבט הלבן". |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |