בתשובה לאמ, 28/11/13 8:33
האבל על מות אריק אייינשטיין הוא רק אבל של השבט הלבן. 625209
נכון ששירי ארץ ישראל הישנה והטובה, הפועל תל אביב והקילומטר שלא יצא ממנו, הדמות ששיחק בסרטים (בעיקר בסאלח שבתי, אבל גם בסרטי אורי זהר) כולם מעידים על השתייכותו ואולי יותר מכך שייכותו לשבט הלבן.
מצד שני אני חושב שאריק איינשטיין היה מבצע ענק בלי קשר להשתייכות עדתית. הוא הסינטרה שלנו, ויותר. אני חושב שאפשר להשוות את לכתו להסתלקותו של שייקה אופיר.
מצד שלישי הוא הלך כשהוא משאיר אחריו את עבודתו, ואנחנו וילדינו נוכל להמשיך להנות ממנה. אני לא מתאבל עליו כמו שהתאבלתי על ג'ון לנון בזמנו. מבחינתי גוף היצירה של איינשטיין הושלם באלבום "מוסקט" בשנת 1999 והא ראיה שכבר ב 2005 קיבל פרס על מפעל חיים.
מצד נוסף למה זה תמיד צריך להיות לעומתני כמו עפרה נגד ירדנה? אריק איינשטיין היה זמר של אמצע הדרך (גם עפרה וירדנה). הוא היה דמות מעניינת, תמיד הצטייר לי כמי שעצב ושמחה מהולים אצלו כל הזמן (כמו גם אצל שייקה אופיר).
וצריך להפסיק להכניס אנשים למגרות - "שבת בבוקר יום יפה, אמא שותה המון קפה, אבא קורא המון עיתון ולי יקנו המון בלון" אם אמא היתה מסעודה משדרות היא היתה שותה תה עם שיבא ואבא היה משחק שש-בש?

חזרה לעמוד הראשי המאמר המלא

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים