בתשובה לדב אנשלוביץ, 12/01/14 20:38
 |
|
 |
||
|
||||
 |
אני לא זוכר מה שמו, אבל בראיון איתו ששמעתי ברדיו הוא טען שרוב אנשי פורום החווה היו ימניים. מעבר לכך הוא טען שמדובר על פורום מייעץ ולא מחליט (להבדיל מהממשלה, הקבינט או מטבחון זה או אחר) כמוכן הוא אמר שהרעיון של פינוי עזה הועלה לראשונה על ידי גלעד שרון, שלמיטב ידיעתי נמצא מימין לאריאל (ולעמרי). |  |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
ייתכן שאין אנו מדברים על אותו איש. אני ראיתי את הראיון בטלויזיה, ובראיון הזה הוא לא אמר שרוב אנשי פורום החווה היו ימניים. אבל, כמובן, ייתכן שמדובר באותו איש בראיונות שונים, וגם ייתכן שבראיון שאתה שמעת אותו איש אמר שרוב אנשי פורום החווה היו ימניים. עכשיו השאלה היא מה זה ''ימני''. גם שרון נחשב ''ימני'', אך אם תקרא את הדברים שכתבתי עליו במאמר זה, שנכתב שנים רבות לפני ההתנתקות, תראה שמעולם לא חשבתיו ל''ימני'', אלא לאדם שהוא חף מכל אידיאולוגיה, ומה שבוער בעצמותיו הוא רק הרצון לבצע, לא חשוב מה. אשר להיותו של פרום החווה מייעץ ולא מחליט, באמת לא צריך מישהו מקורב שיגלה לי זאת כי זה מובן מאליו. אבל זה גם כל העניין שאותו הדגשתי במאמר. מי שהגיע לעמדה של מחליט הוא הבולדוזר. ובולדוזר מטבעו לא יודע מה להחליט, ולשם כך ישנם המפעילים, שממקרה הזה קוראים להם יועצים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אגב, אם באמת, כפי שאתה כותב, ואני שומע זאת לראשונה, רעיון ההתנתקות הועלה לראשונה ע''י גלעד שרון, וגם נכון, שגלעד הוא אחד ה''ימניים'' בפורום החווה, הדבר מלמד הרבה על מהות הפורום הזה מבחינת ימין שמאל. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני ממש חושב כמוך. בדמוקרטיה הישראלית מגיעים כל מיני אנשים לשלטון מכל מיני מקומות והתוצאה היא שהחלטו הרות משקל מתקבלות באופן גחמני. אפשר היה לראות את זה בקיימפ דייויד, בהתנתקות ובמלחמת לבנון שזו תרומתה העיקרית. שהיא גרמה לכך שהתחילו להבין שיש בעיה באופן קבלת ההחלטות. לפי דב וייסגלס מה שקרה הוא שלאחר האינתיפאדה קונדוליסה רייס ביקשה לשמוע רעיונות לאחר שהתהליך המדיני נקלע למבוי סתום בעקבות האינתיפאדה. אם נאמין לוייסגלס, הרעיון שנידון בעבר, היה שלו, וכי יש לבצע את ההתנתקות בתור מקדמה על חשבון הסדר הקבע. לפי בקשת שרון השמיע וייסגלס את הרעיון בפורום החווה ובתמיכת בניו של שרון הם קיבלו אותו. ככה לא אמורות להתקבל החלטות מדיניות. מרגע שהתקבל הרעיון על בסיס אותו שיחת ערב מאולתרת, החלו לקדם אותו, לא לדון בו. כפי שאתה מתאר, וייסגלס התיישב על הבולדוזר והפעיל אותו. שרון ידע אסטרטגיה וטקטיקה טוב יותר מכל אחד אחר, אבל כנראה שחשיבתו הייתה מוטה אל הכיוון הצבאי, כלומר אסטרטגיה שמבוססת על הכרעה, וכנראה, שוב אם להאמין לוייסגלס, הוא לא הבין את הסביבה המדינית שבה לעיתים אסטרטגיה אינה אמורה לשאוף להכרעה. בדיוק להפך. למעשה הפילוסופיה של שרון הייתה לנהל את הסכסוך, ומה שקרה בפועל הוא הפילוסופיה של וייסגלס. כדי להדגים את קוצר ההבנה של שרון בחומר המדיני, אפשר לציין כי על פי ווייגלס שרון לא הבין את ההישגים של מכתב בוש ובכלל רצה לרדת מכל העניין, וצריך היה להתקשר לאיזה אלוף שיסביר לו שמדובר בהישג מדיני רציני, מה שגרם לו לשנות מיד באותו רגע בשנית את דעתו. חשוב לציין את זה. הפילוסופיה של שרון הייתה לנהל את הסכסוך. לא ''לפתור'' אותו. בפרט שכל מיני אנשים. ביניהם ראש ממשלה לשעבר, ביניהם עיתונאים חסרי בושה ועוד כל מיני חסר בושה, מנכסים את דרכו בלי בושה לדרכם ביום פטירתו. על הדם. בלי בושה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
וצריך לומר שהציבור מיד מתייצב בצורה לא פחות גחמנית מאחורי מאכילי הלוקשים למיניהם. ולוקשריות. אנשים זה מקרוב באו וכבר הם מנפחים את הנוצות. כנראה שהציבור מניח שהחלטות מדיניות מתקבלות מתוך שיקלול מסובך שנהגה במוחות מבריקים וכי מה שמציגים זו תורה מסיני. אם רק הציבור היה יודע. יהי זכרו של אריאל שרון ברוך. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |