בתשובה לאריק, 05/02/14 0:20
 |
|
 |
||
|
||||
 |
שיר טוב שמתורגם מאבד לפחות חלק מקסמו המקורי, אבל כשהוא מתורגם טוב, הוא מקבל קסם חדש. לא צריך לתרגם שירה, אבל זה יכול להיות תרגיל מלהיב, למתרגם ולקורא. (ולניסיון התרגום - למה לא לאמץ מדליה אפרת לפחות את השורה האחרונה? גם חרוז, וגם היא עומדת היטב באתגר למתרגמים שלמדתי מהופשטטר - היא נראית כאילו (א) היא נכתבה במקור בעברית, (ב) אי אפשר לתרגם אותה לאנגלית.) |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
האל במקור הוא סביל, והשתדלתי לשמור על הסבילות שלו, וגם כאן כפל משמעות קטן - אל מרוצה הוא אל שמרצים אותו. באמת יצא לי תרגום די טכני. שמרתי על המשקל והמשמעות אבל הרגש הלך לאיבוד בבית השני. התרגום של דליה אכן שומר על רוח המקור למרות (או אולי בגלל) שהוא יוצק לתוכו אסוציאציות של קהל היעד השונה. קראתי את הערך הרפתקאות אליס בארץ הפלאות [ויקיפדיה]. יש שם השוואה נאה בין חמישה תרגומים. אז כמה חירות יש למתרגם? כמו בבישול, מסתבר: כמה שהוא לוקח. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לדיקינסון יש חשבון שלם עם האל. האל פה פעיל מאד. הוא affirming ז"א מאשר, מסכים, קובע "כי טוב". והאל בכלל פעיל. affirming לפי הבנתי הוא אל שראה את עולמו שיצר וקבע "כי טוב". עכשיו, לאמילי דיקינסון חשבון איתו: ראה מה יצרת. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
approving , כאילו? ולא affirming ? תגידי, קראת את השיר? |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |