 |
|
 |
||
|
||||
 |
אני דווקא מבין אדם שנוקם את דם יקירו. אני פחות מבין שודד שגוזל את כספם של אחרים. |  |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אתה מבין אותו גם כשהוא רוצח את מי שלא בהכרח היה אחראי לרצח? היית מבין אדם כזה אם היה פלסטיני הנוקם רצח בידי יהודים? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא מבין אותו כשהוא רוצח מישהו אחר מהרוצח. אני כן מבין אותו כשהוא רוצח את הרוצח. כן, אני מבין אדם כזה גם אם הוא פלסטינאי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מאיר הרציון לא בדק האם הבדואים שתפס היו רוצחי אחותו. הוא בחר לבצע נקמה קיבוצית על רקע מקרי. כל או כך, אסור היה לו לעשות דין לעצמו (בנוסף לזה שטיולים לא עושים מעבר לגבול בשטח מדינה עוינת) ומדינה מתוקנת היתה אמורה להעניש אותו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נקמה אישית לא היתה המטרה. לא היתה לו אפשרות לקבל צדק בצינורות מקובלים. ירדן לא התכוונה להתעמת עם הרוצחים שלה, וישראל לא היתה פועלת מעבר לגבולה כדי לנקום על רצח, הגם שהוא על רקע לאומני, מבלי שיהיה לה בו עניין מיוחד. על מנת למנוע פגיעות עתידיות ביהודים, הוא עשה את שעשה. מדינת ישראל, כמו כמעט כל מדינה אחרת בעולם, עשתה דברים גרועים בהרבה בשעת מלחמה, על מנת למנוע פגיעה עתידית באוכלוסיה שלה. הוא שירת את האינטרס הכללי, להרוג כמה בדואים חפים מפשע, כדי למנוע רצח של יהודים רבים בעתיד. מדינה מתוקנת בהחלט היתה אמורה להעניש אותו על כך1. אילו היה חי במדינה מתוקנת, לא היה לו צורך לעשות את שעשה. לא חוכמה גדולה להיות מתוקן רק כשזה קל, איפה היתה המדינה המתוקנת כשחקירת רצח אחותו לא התבצעה כלל ? 1 כלומר אם היו ראיות. הוא נעצר אבל לא היו ראיות שהוא ביצע את הרצח. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אף מדינה לא אמורה לעודד מעשי הרפתקנות חסרי אחריות של אזרחיה. שושנה הרציון שילמה בחייה טיפשותה ולגבי לא היו ראיות, נו באמת... | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
צודק ארז,''שילמה בטיפשותה''-רוצה לומר-ערבים זה חוק טבע,הם חסרי מודעות.יוצאים החוצה בגשם נרטבים-ערבים הם רוצחים | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא מצדיק שום רצח אבל מי שהולך ״לטייל״ בשטח עוין מחוץ לגבולות מדינתו, רצוי שיהיה מודע למחיר הפוטנציאלי שהוא עשוי לשלם. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה נכון | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
באמת נורא, יצאה לטייל בנחל ערוגות. אני תוהה איך היית בוחר להתייחס לרצח של בדואית בידי ישראלים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בדואית ירדנית שתצא לטייל במדבר ותעבור "במקרה" את הגבול לישראל עלולה למצוא את מותה1. ארז אמר: "אני לא מצדיק שום רצח אבל מי שהולך ״לטייל״ בשטח עוין מחוץ לגבולות מדינתו, רצוי שיהיה מודע למחיר הפוטנציאלי שהוא עשוי לשלם" נראה לי שזה גם מה שהוא יגיד במקרה הזה (אם כי, מן הסתם, הוא ישים יותר דגש על ההורגים ולא על ההרוגים). 1 וזה כשיש הסכם שלום. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קראתי שוב את הפתיל והשתכנעתי שלעצם העניין גם ארז וגם אתה צודקים. אוסיף על שניכם: מסתבר שוגמייסטר והר ציון היו חמושים עד צוואר. אמנם נראה לי שהיה עדיף להימנע מהניסוח "שילמה בחייה [על] טיפשותה". |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אגב שושנה הר ציון: מתי הם שינו את שמם מהורוביץ להר ציון? לפי דף השיחה בערך בוויקיפדיה, בשנת 1951 קוראים להם בידיעה עיתונאית מאיר ושושנה הורוביץ. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה טועה. מאיר הר ציון בדק וידע מי מי הם רוצחי אחותו. הוא עשה איתם דין משום שירדן לא עשתה איתם דין. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה דווקא מעניין. וגם, בניגוד לכל הגירסאות ששמעתי עד היום על הסיפור. האם תוכל להצביע על המקור למידע שהבדווים שהר ציון רצח (או "הוציא להורג" אם דבריך נכונים) הם הם רוצחי אחותו? לפי כל מה שקראתי עד היום, במקרה הקרוב ביותר מדובר ב"בדווים מאותו שבט ממנו יצאו רוצחי אחותו". גם הסיפור הזה לא לגמרי ברור - קל להאמין שהוא ידע מאיזה שבט הם הצעירים שהרג, קצת פחות קל להאמין שהיה לו מידע אמין לגבי השבט ממנו יצאו רוצחי אחותו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
סליחה - בתגובתי הקודמת לא שמתי לב לכותרת. התגובה הזו נכתבת כדי לשנותה. אם יורשה לי להביע דעה - חרא של כותרת, שיתבייש מי שהתחיל אותה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עכשיו נזכרת לשאול ? ההערה לה הגבת ניתנה לפני 4 חודשים בערך והכותב אותה התעופף כנראה בינתיים למקום אחר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
להוגג יש זיכרון ארוך. (וזה עוד סיבה לשמחה כשהוא חוזר להגיב באייל) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הכותב מקבל תזכורת למייל שמישהו ענה לו. ___________________ אמרה מי שמוסיפה תגובות באיחור של 6 שנים, לעיתים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש לי שאלה אליך בעניין תגובה ישנה שלך (תגובה שניתנה בפורום זה לפני שנתיים או שלוש לפי זכרוני). אבל - זו שאלה טכנית שאיני יכול לנסח אותה כרגע בצורה טובה. יתכן שאנסח ואשאל את השאלה עוד מספר ימים. (מה שבטוח, אם אשאל - השאלה לא תדחה לעוד שנתיים). כדי שהעניין לא ישאר סתום לגמרי אציין שאני מתכוון לשאול על נסיונך עם nib של סטילוס למסך מגע שנקרא bamboo . "ניב" זו הכיפה מחומר גמיש בשפיץ של סטילוס. "באמבו" זה אחד מסוגי הסטילוסים של חברת WACOM. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני משתמשת באינטואוס, ולא מחבבת במיוחד את הבמבו, אבל שאל כאוות נפשך. ניבּ, היינו, ציפורן בעברית, זה החוד המתחלף. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
השתמשת זמן מה בבמבו ? (הכוונה זמן שימוש מספיק כדי להכיר את התכונות הפיזיות שלו, כגון: עובי מדוייק של הציפורן, רכות-קשיות הציפורן, התגובתיות למגע , הדיוק של הרישום בהשוואה למיקום הציפורן על פני המסך , העדר קווים תזזיתיים מהסוג המסולסל, העדר קווים תזזתיים שמופיעים משום-מקום, קיום או העדר lag ). העניין שלי הוא בכתיבת טקסט על מסך תחת אנדרואיד (זה עניין שונה מאוד מעניין איורים או שרטוטים על המסך, דרישות חומרה שונות, דרישות תוכנה שונות). אבל בכל אופן כל מידע מועיל. יש קושי רב להשיג מידע אמין בעניין סטילוסים, למרות שחיפשתי הרבה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לדאבוני, כן. לצורך כתיבת טקסט על מסך תחת אנדרואיד, אני משערת שהוא מספיק. לעבודת איור יום שלם, בגודל A6, הוא לא מספיק. _______________ ישירות על המסך? העט של באמבו? אתה בטוח? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כתיבת טקסט על מסך זו בעיה ששונה באופיה מאיור או שרטוט. מטיל ספק רב אם ניתן לכתוב טקסט מורכב בעזרת ציפורן רחבה; ההסבר מסובך מכדי לפרט עכשיו. מצד שני, יש לי כרגע שני טבלטים עם מסך מגע קיבולתי בלבד (מה שמחייב ציפורן רחבה). אני מחפש סטיילוסים שהם הרע במיעוטו לגבי טבלטים אילו (לצורך כתיבת טקסט). יש לי כמה סטיילוסים אבל אני לא מרוצה, אני תמה מה טיב הבאמבו למטרה זו. הערה: אני מתכנן קניית טבלט עם חיישן מגע מגנטי או משהו כזה וציפורן צרה (כמו האינטואו שלך כנראה). זה עניין לעתיד ולא על זה אני שואל. הערה: הטבלטים שלי הם בגודל 10.1 אינץ', יחסי רוחב 10:16. הכתיבה של טקסט היא על מסכים אילו. אתמקד בשאלות ספציפיות לצורך הבהרת הביצועים של הבאמבו (אם ימאס לך לענות - תאמרי). שאלה 1. מה היה הרוחב המדוייק של ציפורן הבאמבו בו השתמשת. הערות: בפירסום ישן נאמר שהרוחב של הציפורן הוא 5 מ"מ, אבל מפירסומים אחרים משתמע כאילו הרוחב עלול להיות 6 מ"מ או יותר. (ככל שהרוחב של הציפורן גדול יותר כך הציפורן מסתירה יותר את הטקסט וזה מאוד מקשה על הכתיבה.) שאלות נוספות יבואו אחר כך. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני בודק כרגע את האופציה של כתיבה דרך אימייל. האימייל אצלי מתפקד בצורה גרועה ביותר, לפחות דרך הטבלט, מקווה שעד מחר אסיים את הבדיקה (אנסה לראות אם דרך הדסקטופ האימייל מתפקד). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אוקי. המייל האיילי לא מאוד פעיל אצלי. אתה מוזמן לפנות למייל שמופיע כאן. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נשלח אימייל ל- noavic@ gmail , היום בערך בשעה 19:00, אבל לא בטוח במאה אחוז שנשלח בפועל (בשל הודעת שגיאה בלתי מובנת של שרת gmail). בהעדר תגובה שלך ישלח אימייל זהה מחר-מחרתיים כנראה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ואני דווקא מבין מי ששודד את כספם של אחרים ולא את מי שנוקם. מה נותנת הנקמה? כששודדים בנק יש בסוף כסף לפחות, נקמה לא נותנת כלום. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תגיד את זה לבדואים,הם לא מאמינים לך | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה תשובה למי? איפה ההסבר מה נותנת הנקמה? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
צב מעבדה צודק ,ובנוסף נקמה אולי לא תעזור למקרה שהיה,אבל היא תוכל למנוע רצח עתידי מפחד הנקמה העתידית. (זה למה הירי מעזה פחת אחרי עופרת יצוקה ועוד יותר אחרי עמוד ענן). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נקמה נותנת תחושה שהצדק נעשה, והתחושה הזאת נשארת להרבה הרבה זמן, אולי אפילו עד לרגע שתפסיק להרגיש. מה כסף נותן? כששודדים בנק יש כסף, אבל התחושה הטובה שהכסף נותן נעלמת די מהר http://en.wikipedia.org/wiki/Hedonic_treadmill. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אחת הציטטות היתר יפות של נלסון מנדלה, שידע כמה דברים על נקמה: "רגש טינה זה כמו לשתות רעל בתקווה שזה יהרוג את אויביך". |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הוא רק מצדיק את מה שכתבתי. נקום את דם היקר לך, תהרוג את מי שרצח את יקירך (לא סתם אנשים מאותו השבט), רגש הטינה הרעיל יעבור. לא תעשה את זה תשאר עם ההרגשה הרעה כל חייך. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אולי בעולמך. קבל את תנחומיי, צב. בחוויית השכול שלי לא חשתי בצורך לנקום. והריני לדווח לך ששלומי טוב, תודה. (ברוך שפטרנו מגזר דין מוות.) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בתרבות שנקמת דם היא ההוכחה שדם יקירך לא זול,דם יקירך זול אם אתה לא נוקם. ודברים זולים קל לקנות | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למזלי אין צורך לנחם אותי, ואני מקווה שהמצב ישאר כך. יכול להיות שלא הייתה לך את היכולת לנקום? אולי כי הרוצח בכלא, אולי כי הרוצח מעבר לגבול, או שבכלל לא יודעים מי הרוצח. אם זה המצב רק הגיוני שרצון לא יתעורר, או שאם יתעורר שירדם במהרה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עוד ציטטה יפה של מנדלה "עם קופסאות הגפרורים שלנו, ועם השרשראות שלנו, ננקום באוייבינו" (הכוונה בשרשראות היא באחד המנהגים היותר יפים שחידש ה ANC, לפיו "מלבישים" על ראשו וידיו של הננקם צמיג טבול בדלק, ואז מדליקים אותו. לפי הסיפורים לוקח לקורבן 20 דקות של ייסורים עד המוות המיוחל. דרך אגב - 100% מהקרבנות היו שחורים) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כמדומני שהיתה זו וויני מנדלה, לא נלסון מנדלה. ובכל מקרה, עוצמת האמירה של נלסון מנדלה, בנסיונו לבנות מחדש את דרום אפריקה, בעינה עומדת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לעצם העניין, מאיר הר-ציון לא מפורסם כנוקם דם. הוא מפורסם כלוחם עז נפש ומפקד מוכשר (שגם עבר את הגבול כמה פעמים). לעומתו, רוני ליבוביץ' לא ידוע בציבור כאחד ממקימי גלובס. הוא ידוע כעבריין שנתפס. אני מוכן להבין את מי שסולחים לאנשים רבי זכויות (וגם את מי שלא מוכנים לסלוח להם). אבל לא נראה לי שיש מה להשוות בין הר־ציון לליבוביץ'. (אבל מדובר על מאיר הורוביץ ורוני ליבוביץ' מהרצליה, ובן אריה הוא כנראה ירושלמי לא פחות מהר ציון) |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |