 |
|
 |
||
|
||||
 |
אמנם הוא לא בלונדינית, והוא התנשא לקצת מעל מטר וחצי, אבל היתה לו אחת מהקריירות הכי ארוכות, מגיל 17 חדשים ועד מותו ביום ראשון בגיל 93. לזיכרו, הנה קטע הסיום מהמחזמר "שגעון בנות" Girl Crazy (בבימויו חסר המעצורים של באסבי ברקלי). ג'ודי גארלנד ("בלונדינית" בפני עצמה), רוּני וטומי דורסי ותזמורתו מגישים 8 דקות של שכרון חושים עם השיר של ג'ורג' ואיירה גרשווין I Got Rhythm, ומזכירים תקופה בה שחקני קולנוע היו לא רק פנים יפות; היה להם כשרון לשיר, לרקוד, להצחיק, וגם לשחק. |  |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אזכור נאה, תודה. אני מסוגל להעריך את מה שאמרת בקשר לקטע המקושר, אבל החוויה הישירה שלי לא הצליחה לצלוח את מכשול הסאונד הצורמני של הקטע הנ''ל. אני מקווה ומניח שקיימות הקלטות טובות מזה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני דווקא אוהב הקלטות ישנות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אולי האוזניות שהשתמשתי בהן הדגישו מדי תדרים גבוהים, הן ברמה בינונית, ואין לי יכולת להנמיך קצת גבוהים ושאר כיוונוני קול. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תלוי מי. לא היית מדמיין את ג׳ון ויין או את המפרי בוגרט ולורן באקול שרים ורוקדים... | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הנה לורן באקול שרה בליווי הוגי קארמייקל (זה מהתגובה הזו), מהסרט To Have and Have Not בו היא כיכבה יחד עם המפרי בוגרט. והנה באקול שרה בסרט The Big Sleep כשבוגרט צופה בה מהצד ומצדיע לה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ולא רק שהיא שרה בסרטים האלה, כנראה באמת היא שרה! | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כנראה דיאנה דורבין , deanna durbin (?) אבל לא בטוח. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קול פורטר ששרת בלגיון הזרים בזמן מלחה"ע-1 הושפע מסגנונות מוסיקליים מהעולם. Begin the Beguine נכתב בהשפעת מוזיקת איי המזרח הרחוק. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למה הכוונה ב"איי המזרח הרחוק" ולמה הכוונה ב"השפעת" ? זה לא נשמע לי מזרח רחוק, זה נשמע לי סגנון אירופאי-אמריקאי של המאה העשרים (מוסיקה כמו בפסקול של של המון סרטים אמריקאים). אם איני טועה קול פורטר חיבר מוסיקה למיוזיקלס, תקן אם אני טועה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מעט על "האמנות הטוטאלית" של קול פורטר. תקשיב, למשל הביצוע של הטנור האופראי תומאס האמפסון (שמתמחה גם בוואגנר), ותנסה גם להיזכר במוסיקה מתוך "דרום פסיפיק" של רוג'רס והאמרשטיין. אני לא מוזיקאי, אבל ב- Begin_the_Beguine [Wikipedia] יש ניתוח של האופי המוזיקלי המיוחד של השיר, שפורטר כתב במסע לאיי פיג'י ואינדונזיה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תומאס האמפסון הוא באריטון לירי. תקשיב טוב טוב לפאברוטי, דומינגו, יונאס קאופמן רוברטו אלניה ואחר כך תקשיב לתומאס האמפסון, תשווה אותו לפישר דיסקאו (גם כן בריטון לירי) ותראה את ההבדל הלא גדול במיוחד. תשים לב לצבע הבאריטון, תשווה אותו גם ללאו נוטי, סר תומאס אלן, ועוד ותראה שהוא רחוק מאוד מלהיות טנור. ההבדלים בין הקולות השונים בעיקר קול ביניים כמו בריטון הם לא גדולים במיוחד במנעד. ההבדל הגדול ביותר הוא בגוון של הקול. בין הבהיר של הטנור והכהה יותר של הבריטון וההכי כהה של באסים כמו שלייפין ודומיו. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |