לא דיברנו עוד על... 630637
ענר שלו, <קישור http://www.haaretz.co.il/opinions/.premium-1.2293046... על משהו שחסר בדיון הציבורי והחינוכי על עבירות מין:

"הדיון הציבורי בנושאים אלה הוא נרחב, אבל מלה אחת נעדרת ממנו. היעדרותה כה בולטת, עד שנדמה שמדובר בצנזורה מכוונת, כאילו זו מלה גסה שהשימוש בה באמצעי התקשורת אסור בתכלית האיסור. המלה היא: אהבה. הקישור שלה למין, שבעבר היה רווח, אינו קיים עוד בשיח התקשורתי והחינוכי בימינו. מה גרם לאהבה - או, ליתר דיוק, לתפישה של יחסי מין כעשיית אהבה - להיעלם? למה משלימים עם כך בקלות כזאת? האם יש קשר בין הנתק שנוצר בין מין ואהבה לשכיחות ולקלות הבלתי נסבלת של הטרדה ותקיפה מינית, אונס, ניצול יחסי מרות, הדחה לזנות, ויחסי מין עם קטינות?"

"הנה המלצה נשכחת, שכדאי לגופי החינוך ומרכזי הסיוע העוסקים בנושא להנחיל לבני הנוער: מין עושים כשאוהבים. לכן מין בשיטת חבר מביא חבר אינו מומלץ בשום גיל, גם כשאינו עבירה פלילית. לכן ניצול עמדת כוח לצורך קבלת טובות הנאה מיניות הוא פסול."
לא דיברנו עוד על... 630640
אבל זה ברור, לא? בדיונים משפטיים ופליליים אין התייחסות כלל לאהבה משום שהחוק והפסיקה לא מתייחסים אליה. החוק והפסיקה מתייחסים למילים אחרות - כמו "הסכמה" או "מרות", להגיוני שדיון הציבורי שעולה סביב אירוע של עבירה הוא באספקט החוקי.
ולגבי חינוך הנוער - אני לא בטוח שהרושם שעולה מהכתבה, שאותם "גופי חינוך" לא מתייחסים לנושא האהבה, נכון.

חזרה לעמוד הראשי המאמר המלא

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים