בתשובה לדובי קננגיסר, 28/03/02 0:13
 |
|
 |
||
|
||||
 |
למה לשתוק? על מה בדיוק לשתוק? לא לומר שיש לדאוג לנצח במלחמה הזאת? לא לומר שהדרך השלומניקית הביאה אותנו למצב הזה ויש לתקן, לפני שיגרם עוד נזק נוסף? לא לומר שחייבים, אבל ממש חייבים לטפל בטירור? לשתוק עד מתי? עד הפיגוע הבא? עד הפעם הבאה שהשמאל ינסה לגנוב את דעתם של הבריות וייקרא לוויתורים נוספים? עד מתי בדיוק לשתוק? עד שיהיו 1,000 הרוגים? 10,000 הרוגים? אז בלי טובות, אסור לשתוק, יש להזכיר לאנשים מי, למה ואיך הגענו למצב הזה, ומה באמת צריך לעשות כדי לצאת ממנו. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
כי ברגעים כאלה כל אחד ממילא עושה את חשבון הנפש שלו בקשר לשאלה למה ואיך הגענו למצב הזה. כשכואב אפשר לשאוב טיפה עידוד מהרגשת הביחד, ואת השאלה אם "פושעי אוסלו" אשמים, או אולי ההתנחלויות ושלילת זכויות האדם ממליוני אנשים, את זה אולי אפשר להשאיר למחר? אתה פוחד שמחר יהיה שלום והשאלות האלה כבר לא תהיינה רלבנטיות? |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |