בתשובה ליו, 27/03/02 0:48
תנך ומיתוס 63145
אי אפשר להשוות מעמד חברתי בין חברות השונות זו מזו בעיקרן. לסופר המקראי היה אולי מעמד דומה למזכיר בימינו, אבל אני בטוחה שתפקידיהם לגמרי לא דומים. תפקיד הסופר היה קודם כל לשים את דברי אדוניו "על הספר", ואת זה עשה נריה לדברי ירמיהו. ברור שתפקידו של מזכיר בימינו הרבה יותר מורחב מזה, בגלל עצם השוני בין חברת תקופת המקרא לתקופתנו.
אשר לפייטן - אין לו שום קשר לא לזה ולא לזה. תפקידו היה לחבר דברי פיוט, מקוריים בדרך כלל; ההבדל בינו לבין החרזן הוא שהחרזן התבסס בעיקר על הצורה החיצונית של דבריו ("חרוזים") בעוד שאצל הפייטן ה"אמיתי" התוכן היה חשוב לפחות כמו, אם לא יותר מהצורה. דבריו היו משמעותיים ביותר, והיה בהם כוח מיסטי שהיה מסוגל, לדעת המאמינים, אפילו לשנות את המציאות.
אשר למה שהיו כוללים בתנך בתקופת איסופו ועריכתו - אני לא חושבת שיש אפשרות לדעת בדיוק. כמו תקופת כתיבתו (כאלף שנה לפי ההערכה), כך גם תקופת עריכתו נמשכה שנים רבות ולא נעשתה בבת אחת ובעת אחת. לכן גם לא יכלה להיות קביעה אחת מוגדרת למה שנכלל ומה שלא נכלל בסופו של דבר. יש בתנך קטעים מיתיים רבים מלבד שיר השירים ומקום המקדש. מה דעתך, למשל, על הסיפור של בני האלוהים שהתאהבו בבנות האדם והולידו מהן את הנפילים? או על הביטוי באיוב, "משתו יגורו אלים"? או הפסוק "ויבאו בני האלוהים להתיצב על ה' ויבוא גם השטן בתוכם"? ומה משמעות הפסוק בתהלים "אלהים אתם ובני עליון כלכם"?
למעשה, כל ההתייחסות לאלוהים בתנך היא מיתית, ובמידה רבה אפילו פגאנית, ולא הרבה פחות ממנה ההתייחסות בתלמוד, אם תדע לקרוא נכון את הדברים, וספר תהלים עצמו מלא התייחסות כזאת. עצם הכינוי לאלוהים "יושב ערבות" כלומר השוכן בעננים והמוריד את הגשם, מקביל לחלוטין לתיאורו של בעל בשירת אוגרית. מי שרוצה להוציא את התכנים המיתיים מהתנך היה צריך לבטל את התנך כולו!
מטרת הסיפור ("אייטיאולוגיה") על כנען ונוח בשיכרותו היא להפגין את טמאותו של כנען, שלפי הסיפור נולד מחם (אבי המצרים והאפריקנים), ולא משם, שנחשב לגזע טהור והוליד, כמובן, את בני ישראל הכשרים... בעוד שמבחינה גזעית בטוח כמעט לחלוטין שהכנענים היו שמיים לא פחות מבני ישראל. זוהי דוגמא טובה למיתוס מסוג שונה - אגדה בעלת מטרה מסויימת לעתיד (כלומר, ההווה של המספר), ואינה קשורה עם מיתוס הטבע. בדומה לכך, סיפור המאבק של יעקב עם המלאך, המסביר - נוסף לשאר - את אי-אכילת גיד הנשה על ידי היהודים.

חזרה לעמוד הראשי המאמר המלא

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים