בתשובה לערן בילינסקי, 26/06/00 14:53
עוברים מציניות וניצול לפרישמן 7א 6315
מבריק. תגיד לי, האם באמת כל גדולי המוחות בעולם מגיעים לפוליטיקה? כל הציבור מטומטם, ורק הפוליטיקאים - הם מבינים הכל. שאני אביא לך רשימה של הצעות חוק מטומטמות להפליא שניסו פוליטיקאים בכירים להעביר?
בשביל מה בכלל צריך את הבוחרים, אם הם כל-כך דבילים? קאט ד'ה מידל-מן! שהפוליטיקאים יבחרו את עצמם, וגמרנו.
צר לי. לא מקובל עלי שהציבור לא מבין מהחיים שלו, ואנחנו צריכים את הפוליטיקאים כדי שיאכילו אותנו בכפית.
עוברים מציניות וניצול לפרישמן 7א 6320
לא, לא רק גדולי המוחות מגיעים לפוליטיקה אבל ישנם פוליטיקאים, בהחלט לא כולם אבל חלק מסויים,שמבינים על מה מדובר.
המונח "נערי בן-גוריון" (פרס, דיין) מוכר לך? בעשור הקודם היו ה"בלייזרים" של פרס (למשל יוסי ביילין). יש אנשים עם חושים פוליטיים טובים שדואגים למצא אנשים אחרים שימשיכו את המדיניות שהם מובילים. אגב, במקביל ל"נערי בן-גוריון" היו גם "נערי ספיר" שעליהם נמנה למשל נשיאנו האהוב, הרחום והממי (בהשאלה מ"העולם הערב"). ספיר, מסתבר, לא התעסק רק בפנקס השחור שלו אלא גם הבין משהו בענייני ביטחון.
כמובן, יש גם את שאר האספסוף, שהוא בהחלט חלק נכבד מהפוליטיקאים - רובי ריבלין למשל, שלא הצלחתי להבחין אצלו אפילו בניצוץ של מחשבה.

נוסף על הפוליטיקאים ה"מוצהרים" יש כמובן אנשים אחרים בעלי אינטרסים.
ידוע לך, אני מקווה, שכל מינוי של קצין בצבא לדרגה של תת-אלוף (ואולי גם אלוף משנה - ובשביל יוסי גורביץ - "אלוף משגה") טעון את אישורו של שר הביטחון. האם כשר ביטחון לא היית דואג לקידומם של אנשים שאתה מכיר את דעותיהם ותומכים באותן מטרות שאתה תומך? זוהי גישה תכליתית.

גם אנשי עסקים הם מסוג האנשים שהחלטות פוליטיות משפיעות עליהם ולכן גם הם נוטים להצטרף למשחק הפוליטי. אם זה אברהם שפירא המנוח (אגב, בוואלה כתוב שהוא היה בן 69 ובהארץ כתוב שהוא היה בן 71, מעניין...) או שמואל פלאטו שרון או בנימין נתניהו או דיויד רוקפלר או רוברט מקנמרה או גדעון פת או יצחק מודעי - "חבר הכנסת ליפסטיק" (לצעירים שבינינו, יצחק מודעי המנוח היה בועד המנהל של חברת רבלון) והרשימה ממשיכה.

סופרים ואנשי רוח לעומת זאת, מתעסקים בהיבטים מוסריים, באידאולוגיות ובשאר פירות וירקות וחומוס צ'יפס סלט שאולי חשוב להיבטים הרוחניים יותר של חיינו אבל אין להם השפעה מעשית על העולם מבחינה תכליתית.

בשביל מה צריך את הבוחרים? באמת לא תמיד צריך, מבחינה מעשית ההבדלים בין דמוקרטיות לדיקטטורות הם לא-כל-כך גדולים כאשר מסתכלים ברמת המאקרו. הייתרון בשיטה הדמוקרטית הוא שהיא מעודדת יציבות כיוון שקשה יותר לצאת למשל למלחמה (וקאנט אמר את זה קודם, לפני, זה כן משנה). אבל גם בדיקטטורות אין מחליט יחיד כיוון שאדם בודד לא יכול לנהל מדינה לבד ולכן לא יכול לכפות את דעתו בצורה אבסולוטית על כולם.
וחוצמזה הם גם יעלבו ולא יסכימו - זה לא עובר את מבחן הסבירות. אז מה? הם (הציבור) נהנים מהמשחק האידאולוגי - לא נורא! ישחקו הנערים לפנינו.

אשר לעובדה שזה לא מקובל עליך, אנא חזור שוב על הדוגמאות שהבאתי לך, אם אתה רוצה אני מוכן לספק נוספות אבל "לא מקובל עלי" זו לא טענה לוגית, זו גחמה אישית.
עוברים מציניות וניצול לפרישמן 7א 6326
אני חושש שאתה מתסכל על הטיעון שלי מהצד הלא נכון. למעשה, אני יכול לזהות את הטעות. היא באה כבר בראשית דבריך:
"לא רק גדולי המוחות מגיעים". אני לא אמרתי רק. אמרתי כל. אם הציבור, כפי שתארת אותו, הוא באמת כזה מטומטם וכזה לא מבין מה קורה סביבו, הרי שאני נאלץ להבין שכל האנשים החכמים, שכן מבינים משהו, הלכו כבר לפוליטיקה. יתכן שיש כל-כך מעט חכמים, עד שלרשימות משתרבבים כמה אספסופים שממלאים את הכסאות הריקים, אבל כל החכמים, כמשתמע מדבריך, נמצאים אי שם בנבכי הפוליטיקה.
זה מה שאני לא מוכן לקבל. לצורך העניין, נניח שאין לי בעיה עם הטענה שכל הפוליטיקאים הבכירים הם חכמים. יש לי בעיה עם הטענה שאף אחד בציבור אינו חכם גם הוא, לפחות לא בתחומים הללו. עשרות ומאות אנשי אקדמיה בתחומי מדע המדינה, המזרחנות, הכלכלה, המחקרים האסטרטגיים - כל אלה אינם מבינים מה קורה סביבם, והם חלק מהציבור הטיפש?

גם הדוגמאות שנתת תמוהות בעיני - מה זה צריך לעניין את הציבור כמה יעלה לתת מה שנראה לו נכון לתת לסטודנטים או לרופאים? מיליארד וחצי? תורידו את זה מהכספים שמשולמים לחרדים - ושלום על ישראל (אהוד ברק אמר אתמול בראיון שהשנה ישולמו לש"ס פחות כספים מאשר בכל שנה קודמת. כשאני אראה מספרים, אני אאמין לו). אתה אומר שהציבור מתלהב מסיפורים אישיים קורעי לב. אני אומר שלציבור יש אינטרסים, בדיוק כמו לפוליטיקאים. למעשה - האינטרסים של הציבור הם יותר חשובים. הפוליטיקאים נמצאים שם כדי לקחת את האינטרסים של הציבור, ולנסות לארגן כך שהם יגיעו לידי ביטוי.
אם הציבור "לא מבין את המשמעות" של העברת מליארד וחצי ש"ח מהתקציב כדי לעזור לסטודנטים, הרי שזה משום שאף אחד לא טורח להסביר. ניסיתי פעם לקרוא את תקציב המדינה. הוא קריפטי, במקרה הטוב. אז יכול להיות שאני חלק מהציבור המטומטם, אבל הרשה לי להניח שלא כך הוא. יש אלטרנטיבות - שיוצגו לציבור. שיסבירו מה צריך לקחת מאיפה כדי להעביר כספים לאן. נסו אותנו - אנחנו נבין!

אומרים שבפוליטיקה, כמו במתמטיקה, האחד שואב את כוחו ממספר האפסים שאחריו. אבל להבדיל ממתמטיקה - הרבה מאוד אפסים יכולים להפוך גם אפס לבעל כוח. מספר 2 ברשימתו של פרץ הוא אדם שאין לו מקום בכנסת (וזה תוך התעלמות מהעובדה שלפרץ עצמו אין מקום בכנסת...) - ובכל זאת הוא שם. הוא שם, בגלל שאנשים בחרו בו. הוא לא הגיע לשם בגלל שהוא מניפולטור גדול או גאון פוליטי, הוא הגיע לשם במקרה, בגלל מצוקה של אנשים, ומזל שהצליח להכנס למקום השני. גם נציג של עלה ירוק כמעט ונכנס לכנסת מסיבות דומות. האם חוכמתו הפוליטית של מנהיג רשימת עלה ירוק נקבעת על פי המאות הבודדות של מצביעים שחסרו לו כדי להכנס לכנסת?

זה מה שאני מסרב לקבל - שהציבור מטומטם. לשלם הוא ישלם בכל מקרה.
עוברים מציניות וניצול לפרישמן 7א 6387
רק בנוגע לברק וההעברות לש"ס --

כשתראה את המספרים, תאמין? אז אתה תמים משחשבתי. מספרים אפשר לסדר, ליפות, ובעיקר להעביר בין סעיפים. שרי החינוך של המפד"ל, למשל, היו רבי-אשפים בזה - מספרים ברורים, שחור על גבי נייר ממשלתי, הראו כי ההקצבה לתלמיד בבתי-ספר דתיים היתה נמוכה (לעיתים משמעותית) מזו לתלמיד בבי"ס חילוני.

השיטה היתה, כמובן, בחירה סלקטיבית ותלושה מהמציאות של איזה בתי-ספר לכלול באיזה טור בדו"ח. כשאתה קורא על בי"ס "בארי" בנתניה, אתה באמת יודע אם הוא דתי או חילוני? ובכלל, אתה (הציבור הרחב) בכלל לא תקרא את הרשימה - אלא רק את הכותרת.
עוברים מציניות וניצול לפרישמן 7א 6396
כתבת דברי טעם שיעזרו לי לחדד את טענתי. נכשלתי בהגדרת "ציבור". כשאני מתכוון לציבור אני מתכוון לרוב הציבור, כל אותם אלו שיושבים בבית מול החדשות של יום שישי ומקללים את "הסחטנים של ש"ס" או את "הפריצות של מרצ". נוסף עליהם יש בוודאי גם אנשי מקצוע שאני חולק על פרשנותם - ברברה טוכמן למשל כמו שהראתי בתגובותי למאמר "נסיגת האיוולת" או לחילופין העיתונאי ניסים משעל בתוכניתו רבת המתח והתככים "משעל חם" בשאלותיו בנוסח (השלם את החסר) "אבל _____ מה יהיה עם ה_____ ש____?" לעומת אהוד יערי ואמנון אברמוביץ' שמפגינים ניתוחים הרבה יותר משמעותיים ומבוססים יותר מאשר על אידאולוגיה פשטנית.
אשר לאנשי אקדמיה, ישנם כאלו אשר אני בפרוש לא מסכים עם חלק מהדעות שלהם מטעמים שכבר דנתי בם, ואחרים אשר באמת מבינים את המשמעות של צעדים פוליטיים. הבעיה היא שהפוליטיקה הזו היא "לא לציבור הרחב". כאשר אבנר כהן כותב ספר *אקדמי* תחת הכותרת "ישראל והפצצה", גם מי שקונה אותו, ואפילו קורא אותו, ברוב המקרים או שלא מבין (כי הרי הוא לא מומחה בתחום) או שנקלע למה שיוסי גורביץ כינה "דיסוננס קוגניטיבי" - לא יתכן שקראתי את מה שכתוב ולכן אתעלם ממנו. אני יכול להראות לך כתבה של לובה-אליאב (איש שמאל מוכר מספיק אני חושב) מלפני 4 שנים בה הוא מסביר מדוע אסור לישראל לסגת מדרום לבנון - האם זה מתקבל על הדעת שלובה אליאב יטען כך? אני חושב שלא. כתבה נוספת שציטטי כבר באייל היא של אריאל שרון בה הוא מסביר מדוע על אסור למדינת ישראל לבסס את ביטחונה על הרתעה גרעינית. מה? להיות נגד נשק גרעיני בישראל? זה פחות או יותר להקים מפלגה שבה יהיו חברים שני אנשים - אריאל שרון ומרדכי וענונו... בקיצור, לרוב הציבור (בסדר, לא כולו) אין מושג מה באמת חשוב ומה באמת קורה מכיוון שהוא לא באמת מתעניין במה שקורה ואין לו זמן (מחלה שפשתה בכולנו בשנים האחרונות - חוסר הסובלנות) לנסות להבין מה קורה אלא באיזו אידאולוגיה מוכרים לו כדי לממש מדיניות. האין זאת ?

חלק מהדברים גם חשוב להשאיר חסויים - לשיטתי - כדי להגן מפעולותיהם של פוליטיקאים שמתנגדים לאותו קו מדיניות. כאן הציבור כבר לא אשם - פשוט מסתירים ממנו בכוונה.

אשר לאינטרסים של הציבור, הם כל-כך נזילים שאינם מאפשרים לנהל מדיניות מסודרת. אם תוך כדי המשא-ומתן עם סוריה כולם רצו לנסוע לחומוס בדמשק הרי שאחרי פגישת אסד-קלינטון כולם אמרו "לא רוצים, לא צריך!" ככה לא בונים מדיניות חוץ. הציבור גם נוח ביותר להשפעה - מספיקות כמה תמונות קורעות לב של נכים מפגינים בחדשות של שמונה (או תשע) כדי שלמחרת כל העיתונים וכל מהדורות החדשות יעסקו בנושא, זאת אומרת שמה שחשוב בסוף זה שיהיה לך לובי ויחסי ציבור מספיק טובים כדי לשכנע - מזכיר לך את האידאולוגיה שלשיטתי היא הכלי, ולא המטרה, שפוליטיקאים משתמשים בו?

אשר לנימוקים הכלכליים - נראה אותך מצליח להסביר לציבור שאינפלציה נמוכה מדי היא לא ברכה (כי הכסף שומר על ערכו) אלא סימן למיתון. ובכלל, המאפיין של הפוליטיקה הוא באיזשהו מובן גם ניהול. כמו שבאירגון גדול יש מנהלים שאחראים על הניהולו ולא מתיעצים כל הזמן עם כל שאר החברים בארגון (ואני לא מתכוון רק לחברות בהן המנהלים לא "נבחרים" אלא כל ארגון) כך גם בפוליטיקה חלק נכבד מההחלטות מתקבל בלי להתייעץ באזרחים. כמובן שבנושאים כספיים יש שקיפות מסויימת - תקציב המדינה מפורסם ברשומות למשל אבל הבעיה שלך שהוא קריפטי - אני לא יכול לעזור לך בזה - אולי תנסה לקחת כמה קורסים בכלכלה. מה לעשות, אי אפשר לדון בנושא בלי להבין בו מושגים בסיסיים (ובוא נרד מנושא הישיבות כי זה רק פתח לויכוח עקר נוסף שבו כל החילוניים יסכמו ורוב הדתיים יתנגדו). מדוע אתה מצפה להבין את תקציב המדינה אבל לא מצפה, למשל, להבין את השפעתם הרעה של רדיקלים חופשיים על גוף האדם בלי ידע נרחב בכימיה, בפיסיקה ובביולוגיה (ואם אתה כן מבין בזה אז תבחר נושא אחר, אני חושב שהבהרתי את הנקודה).

אשר לאפסים שמאחורי האחד - מטאפורה מעניינת, אני מסכים אתך שחלק מסויים ובודאי לא מבוטל של הפוליטיקאים הזוטרים לא מודעים להשלכות מעשיות - על כן הם נשארים זוטרים. אבל מספיק פוליטיקאי אחד שיבין שלמעשיו יש תוצאות ברורות כדי שאחרים שמולו יבינו גם הם וברגע שיש לנו כמה ב"משחק" העסק סגור כיוון שלנהוג אחרת - *זאת* תהייה איוולת. כאן מגיע המעבר ל"הומו פוליטיקוס" מ"הומו ג'ורנליטיקוס" למשל ;-(

אבל אתה עדיין חושב שרוב הציבור - אם זו מסעודה משדרות, צדף מפלורנטין, דני מכפר-סבא או חיזקיהו מתקוע - באמת מבין מה קורה, או באמת מעוניין להבין מה קורה ולא להמשיך בחיים הקטנים שלו? אני לא.
דמוקרטיות ודיקטטורות 6374
יש הבדלים כבירים בין תפקוד של דמוקרטיה לתפקוד של דיקטטורה. ראשית, דמוקרטיה זה לא רק הצבעה לפרלמנט. דמוקרטיה זה קודם כל הפרדת רשויות וזכויות אדם.
תשאל: מה ההבדל הגדול? הרי גם דיקטטור יכול להיות "נאור", לא?
לא.
1. בלי שקיפות, בלי עיתונות נושכת, כשקבלת ההחלטות מתבצעת בצל, הפתוי לנצל לרעה כח הוא גדול מדי (ע"ע נשיאנו היקר).
2. אנשים טובים מאוד בדרך כלל נעשים עוורים כשהם מתפקדים בתוך מערכת. אתה חייב ביקורת ציבורית חיצונית על הנעשה במסדרונות הממשל.
דמוקרטיות ודיקטטורות 6445
בסדר, בסדר, אל תתפוס אותי במילה. התכוונתי להראות שגם דיקטטורה וגם דמוקרטיה הם צורות שלטון שבהן לא בהכרח ''רצון העם'' , אם קיים באמת מושג כזה כפי שאני מנסה להראות שבכלל אין לו תוקף, קובע וגם לא אדם יחיד הוא זה שקובע. כמובן שדמוקרטיה עדיפה לאזרחים בגלל הדברים שציינת.

חזרה לעמוד הראשי המאמר המלא

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים