בתשובה לארז לנדוור, 14/05/14 8:35
 |
|
 |
||
|
||||
 |
לפי ויקי (בתגובה של אנטילופה), הכיתור היה כדי למנוע מהחמושים הערבים להיכנס לכפר. וגם אם תטען שזה רק תירוץ, עדיין העובדה היא שהם עזבו, ולא גורשו. אולי כדאי להוסיף ל"ויקי" קצת בני מוריס. הוא כותב ב"לידתה של בעיית הפליטים" שנציגי שייך מוניס ועוד כמה כפרים הגיעו לפגישה עם נציגי ההגנה בביתו של אברהם שפירא, שם הכריזו על רצונם בשלום. "יוזמה זו של הערבים נענתה ע"י היהודים וזכתה לביקורי גומלין שערכו פלמון ודנין בינואר ובפברואר בכפרים אחדים ובהם שייך מואניס וערב אבו-כישכ. השניים ביקשו מהתושבים להישאר בכפריהם ולקבל על עצמם את הגנת היהודים ואת מרותם". אבל כשהחלו תושבי כפרים אחרים לברוח, זה יצר דמורליזציה וגרם לבריחה מעוד ומעוד כפרים. בסוף מרץ נחטפו 5 נכבדים משייך מוניס ע"י האצ"ל (לא הלח"י) וזה גרם למנוסת הכפריים, ב-30 למרץ. כלומר, מדובר כאן על מעשה תוקפנות כלפי כמה אנשים, ולא פעולה נגד הכפר כולו. מוריס מצטט מהעיתון היפואי אל-שריכ שכתב: "התושבים של הכפר הגדול שיח-מואניס ושל כמה כפרים ערביים אחרים בסביבות תל-אביב המיטו עלינו קלון רב ונורא, בעוזבם את כפריהם על כל מיטלטליהם. אין אנו יכולים שלא להשוות יציאה משפילה זו עם עמידתה האיתנה של ה"הגנה" בכל הישובים המצויים בטריטוריה ערבית..." אילו היה מדובר בגירוש העיתון מן הסתם היה כותב על כך, ואף היה מגזים בוודאי בנוראות המתרחש ומוסיף זוועות כהנה וכהנה, כפי שנעשה במקרים אחרים. אבל לא, הם פשוט עזבו, בגלל פחד. |
 |
 |
 |
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |