בתשובה לאיציק ש., 01/06/14 19:25
 |
|
 |
||
|
||||
 |
אם העלאת לוחמים למיתוס היא הסימן לפשיזם, אז כנראה שרוב התרבויות שהכרנו, היום ובעבר, היו פשיסטיות. |  |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
לא סתם לוחם. קראת את הטור האמור? אתה מסכים אם מה שנכתב שם? חושב שמדובר על הוצאת דברים מהקשרם או עיסוק בטפל בספר? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
סליחה. נראה שאני לא קראתי את ההקשר לתגובה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני אכן חושב שהתגובה שלי היתה רלבנטית שלמה שהגבתי אליו, אבל לשאלתך: אכן קראתי את הכתבה, ועם ההסתייגויות שיש לי מההצגה הקצת חד צדדית של אורי משגב, אני לא חושב שהספר כמו שתואר (לא קראתי את כולו, רק את הציטטות המובאות) הוא בחירה טובה לקורס קצינים. בזמני דומני שחילקו את מכתבי יוני (נתניהו), שאם זכרוני אינו מטעני היה ספוג בהרבה יותר לבטים אישיים ודומני שהציג תמונה יותר מורכבת ורב צדדית. עם כל זה, נראה לי שהחלה של טהרנות מוסרית מהספה החמה והנעימה של משגב, ארז וכולנו בעצם, על אופן הלחימה להישרדות של המדינה הצעירה לפני שישים שנה, בתנאים מאד מאד שונים, היא קצת תרגיל תיאורטי נעים ומזכך מצפון (של יושבי הספה), אבל הוא חסר ראייה יותר מעמיקה ומגוונת של ההקשר ההיסטורי-גיאוגרפי-פוליטי של אותם מאורעות. אני רוצה לראות את כל גיבורי הספה והמוסר נמצאים מאחורי קווי האויב בלילה חשוך, וצריכים להחליט מה לעשות עם שבוי שמתחיל לצווח בקולי קולות ולחשוף אותם לסכנת מוות, ולהחליט אז מה עושים. אני בכלל לא בטוח שהם היו מתנהגים שונה מאותו הר-ציון שמעליו הם מתנשאים בקלות שכזו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני קיבלתי את לא פיקניק מאת ג׳וליאן תומפסון. אני מניח שזה עדיף על חיל הרגלים תוקף מאת ארווין רומל. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נו, בטח, השני עוד יעודד ציור קריקטורות של היטלר על הכריכה האחורית, ואנחנו יודעים לאן זה מוביל את הצוער... | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
השאלה היא של מידתיות. אצלנו זהו צבא שיש לו מדינה. אתה יכול לשמוע אנשים שמסכמים את הרמה המוסרית שלהם: משרת בצבא (עושה מילואים ומשלם מיסים). במה מתפארים בתי ספר תיכוניים? באחוז המתגייסים. זהו? זהו ביטויו של אדם צעיר? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא יודע, אני מכיר בתי ספר שגם מתפארים באחוז מסיימי הבגרות1, באחוז המובילים הכלכליים והפוליטיים שיצאו מהם, וכו'. באשר לפרמטרים לסיכום הרמה המוסרית שהצגת, לדעתי הם משמשים יותר לסיכום הרמה האזרחית -> המוכנות (דה-יורה או דה-פקטו) לתרום ממשאביך האישיים היקרים לטובת הכלל. 1 קריטריון בעייתי בפני עצמו. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |