בתשובה להאייל האלמוני, 08/06/14 22:39
 |
|
 |
||
|
||||
 |
גם בוש (ג׳ונייר) היה יכול להיות נשיא מצוין (במובן הישראלי) - אדם לבבי שפיתח קשרים אישיים עם מנהיגי העולם והיה אהוד גם על ה״עמך״ האמריקאי. אם התפקיד שלו באסון קתרינה (למשל) היה להסתובב ולחבק את האומללים שאיבדו את ביתם במקום להיות אחראי לטיפול אופרטיבי באסון, הוא היה יכול להיות מוצלח בהרבה. אולי זה אומר משהו על איך האמריקאים בוחרים נשיא. שאלה: למה אתה מתכוון ב- ״זניחה מוחלטת של העקרונות והערכים שעמדו בבסיסה של המדיניות האמריקאית במאות השנים שקדמו לו״? המדיניות האמריקאית השתנתה באופן דרסטי במאות (ואפילו מאה) השנים האחרונות. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא חושב ששניהם (בוש ואובאמה) היו יכולים להיות נשיאים טובים במשטר פרלמנטרי (כמו זה שיש בישראל, גרמניה או אירלנד). למיטב הבנתי, התפקידה העיקרי של נשיא או מלך במשטר כזה הוא להיות ניגוד ממלכתי לפוליטיקה היומיומית ה''מלוכלכת'' והמקטבת של הפרלמנט-ממשלה. גם בוש וגם אובאמה הם דמויות מאד מקטבות ומאד לא ממלכתיות, שמעוררות הרבה יצרים בקרב האוכלוסיה. קשה למצוא בפוליטיקה האמריקאית הכל כך מקוטבת דמות ממלכתית, אולי מישהו כמו ליברמן (ג'ו, לא אביגדור) או מקיין... אני חושב שזה נובע מצורת המשטר הנשיאותית והמבנה הפוליטי הדו-מפלגתי שמונע מאנשים ממלכתיים להגיע לקמת הבמה. היו כמה ערכים ועקרונות שעמדו בבסיס של אותה מדיניות (שאמנם השתנתה באופן דרסטי), ערכים ועקרונות שהוגדרו בהכרזת העצמאות ובחוקה ונשמרו (מלבד כל מיני חריגים כמו כושים, אינדיאנים, נשים או יפנים) לאורך מרבית שנות קיומה, ושלטון בוש לקח את הערכים והעקרונות האלה ועשה מהם מטוס מנייר. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |