בתשובה לדורון הגלילי, 26/06/14 8:02
 |
|
 |
||
|
||||
 |
אתה צודק במידה רבה מאד. במקרה של מחלה רצינית ובמקרה שלא יוכלו או ירצו להגיע לביה"ח בחו"ל שהרב פירר ימליץ עליו, הם יגיעו למערכת הציבורית. אלא שבמקרה זה בחירת ביה"ח תהיה מושפעת במידה מעטה מאד מכירכוריו של ד"ר ברבש סביבם, ויתר על כן גם תרומותיהם העתידיות לא יהיו בהכרח לביה"ח שבו בחרו להתאשפז. איני מתיימר להיות בוחן כליות ולב, אבל באוזניי יש לטיעונים של ד"ר ברבש צליל מזוייף של רציונליזציות. בגלל הקשר הדי לא ברור בין הטיפול הפרסונלי של הטייקון לבין תרומותיו שלו ושל בני משפחתו, מי יוכל לערוב לנו שהמניע הסמוי של ד"ר ברבש, אינו הרצון להסתופף בחברה ה"נכונה"? מחר יספרו לנו מנהלי בתי החולים, שכדאי להם לתת "הנחות סלב" לאושיות הפרסום והבידור, מפני שהדבר יביא להם "לקוחות" רבים יותר. |  |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
באותו ראיון ב-TheMarker ברבש סיפר סיפורים שמדגימים דווקא קשר הדוק בין הטיפול הפרסונלי של ברבש בטייקונים לבין בחירתם לבוא לביה"ח (או יותר מזה, ציפור קטנה לוחשת לברבש שהם חולים, והוא שולח את ביה"ח אליהם) לבין תרומות לאותו בית חולים. נכון שכדי לבדוק את זה ביקורתית צריך להשוות את התרומות שלהם לאיכילוב לתרומות שלהם לבתי חולים אחרים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני חושב שאני מוכן לוותר לך בנקודה זו. גם אם הרושם שלי כי רוב התורמים ששמותיהם מופיעים על המבנים בבתי החולים ובמרפאות, הם יהודים טובים מן התפוצות הוא מטעה וגם אם אקבל כי טיפול אישי מפנק בעתודי הארץ מניב לביה"ח תרומות יפות, אין זה עיקר בעיניי. אני לא רואה את מערכת הבריאות שלנו מתקיימת ללא תרומות בכלל. אני גם לא רואה את הד"ר ברבש עומד ליד מיטתו של יהודי סתם כמוני ואני מוכן בדוחק לקבל אפילו שכמעט לא רואים את הרופאים הבכירים במחלקותיהם, משום שהם עסוקים בהשגת תרומות (בין היתר ע"י ליווי צמוד של חולים יחידי סגולה). מה שמדאיג אותי יותר הוא הפגיעה ברמת הטיפול הסטנדרטי הניתן לקליינטים הרגילים של המערכת, לטובת הטיפול בפציינטים המשלמים. המערכת כאן עשוייה לדפוק את מי שמספק את 80% הראשונים של הכנסותיה לטובת מי שמספק את 20% האחרונים. מעבר לחוסר ההגינות שבאי השיוויון גם על פי קבר, האין מדובר כאן בבעיה של הונאה וסחטנות? נראה שבעניין זה קלעתי לדעת גדולים ובעניין השר"פ, גם שרת הבריאות התרשמה כמוני מן העניין. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה הקשר? א. זה שסמי עופר בעצמו מקבל קידום בתור: אמנם לא נעים - אבל סה"כ מדובר באדם אחד, ודוחק את כולם בין מספר שעות לבין מספר דקות. מה גם שאם הרופאים נשארים במיוחד בשבילו בסוף היום, הציבור לא נדפק מהסיפור (אלא הרופאים). אם כמות התורמים הייתה מגיעה לרמה כזו שההפרעה בתור לניתוח הופכת להיות מורגשת, אזי כל בעיות התקציביות של מערכת הבריאות הישראלית היו נפתרות כמה פעמים. ב. השר"פ במודל המדובר הוא שכל עם-ישראל המשלם יקבל טיפול אחרי שעות העבודה (השעות בהם חדר הניתוח עומד ריק). אף אחד לא נדפק מזה, להיפך. מוטי העשיר שמקבל ניתוח בשעה 16:05 יוצא מהתור הרגיל של המנותחים מחר ומשאיר את הניתוח של 9:05 פנוי לגבי העני. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ב. למה חדר הניתוח ריק בשעות הללו? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ג. כפי שהוכח בהדסה, שר''פ התקיים גם בבוקר, יכולת מנהלי בתי החולים לפקח על הרופאים הבכירים שלהם שואפת לאפס. (''אני חייב לנתח בבוקר כי...'' ובהמשך כבר אין צורך לנמק וכך לכולנו נדחים ניתוחים בשל הפרוטקציונרים, בדומה לאותו מנתח שהעיד שהקדים לבוא כדי שחברו ומטופלו העשיר לא יתפסו את חדר הניתוח, בבוקר כמובן). שר''פ זו שיטה שחוליה מובנה בה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ב. יום העבודה של רופא הוא כ- 8 שעות. רופא שמתחיל לעבוד בשעה 6:30, למשל, מסיים את יום העבודה שלו ב- 14:30. כיוון שרוב הרופאים מתחילים משמרת באותו זמן, בשעות אחר הצהריים לא נשארים רופאים בכירים בבית החולים. היחידים שנשארים הם התורנים. לכן, ניתוחים אלקטיביים לא נקבעים לשעות אחה"צ-ערב, כיוון שלא יהיו רופאים שינתחו1. חדרי הניתוח נשארים ריקים עד כדי ניתוחי חירום, עד למחרת בבוקר. בכל אופן, זה המודל עליו דיברו כשדנו בשר"פ במערכת הציבורית. מודל השר"פ הלא מפוקח, כמו שיש (שהיה?) בהדסה, לא עלה כאפשרות. 1 למעט ססיות, שהם מעין ניתוח מעבר לשעות העבודה כשאת התשלום הנוסף משלמת קופת החולים של הפציינט ולא הפציינט עצמו. בכל אופן, לא מדובר בפרקטיקה נפוצה מאוד. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |