בתשובה לעמית מנדלסון, 27/06/00 21:54
 |
|
 |
||
|
||||
 |
אין צורך שתזכיר לי עובדות שאותן אני זוכר. כותב המאמר דיבר על 49. אתה מדבר על 47. דבריי קשורים בויכוח ישן שיש לי עם אנשי שמאל בדבר המעמד המשפטי וההכרה הבין לאומית בגבולות שביתת הנשק 49. אני טוען שמהבחינות האלה אין הבדל בין השטחים שבתוך גבולות הקו הירוק שמעבר לגבולות החלוקה לשטחים שנכבשו ב 67. לדבריי יש אסמכתא מפרופסור למשפט בין לאומי (נדמה לי שמדובר בגברת לפידות) שאת דבריה שמעתי בטלוויזיה במו אזני לפני שנים מספר. היא טענה שאין הבדל מבחינת המשפט הבין לאומי וההכרה הבין לאומית בשטחים שמעבר לגבולות החלוקה והגולן , למשל. אין זה נכון שיש הכרה בין לאומית בראשונים, והדוגמה של ירושליים שאתה מביא מוכיחה זו. הסכמה שבשתיקה אינה הכרה רשמית, ודברים שהיום שותקים עליהם יכולים לצעוק עליהם מחר. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
כל מדינות העולם מכירות, דה פקטו, בגבולות 1949 של ישראל. אם ישראל תתעקש על עמדות ניציות, יותר ויותר אנשים יזכרו בהחלטת 1947. לפני כשנה וחצי, למשל, ניסה משרד החוץ, בפרץ של פטריוטיות, לדרוש ממדינות אירופה להכיר בירושלים כבירת ישראל. התגובה הייתה צוננת: היא הזכירה שהחלטת 1947 מדברת על ירושלים כ"קורפוס ספרטום", גוף נפרד, שלישראל אין בו כל מעמד. להסכמים בין מדינות יש הכרה בינלאומית; הסכם עם הפלסטינאים על נסיגה לגבולות 1949, ובניית מדינה פלסטינאית בשטחים שיפונו, יכול להסיר מעלינו את רוח הרפאים של החלטה 181. מי שמתעקש על "כולה שלי" ימצא תוך כמה זמן שגם חציה אינו מובטח לו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עם הפלשתינים והחודשים הקרובים יוכיחו זאת. עד כה לא וויתרו הפלשתינים על שום תביעה. הדבר היחיד שהסכימו עליו הוא לקבל. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שים לב שגם התומכים בהסכמי אוסלו מבין משתתפי פורום זה (כולל מחבר המאמר) בעצם לא מדברים כבר על הסכם קבע אלא על אילו שהם יתרונות אחרים (על כך אני כמובן חולק אבל זה סיפור אחר.) ואם לא יהיה הסכם ממילא לא תהיה הכרה בין לאומית, ובעצם לא עשינו דבר, לבד מהכנת פוטנציאל להתפרצויות אלימות עתידיות. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |