 |
|
 |
||
|
||||
 |
עוד ניסיון להסביר למה המושג הזה מוצלח (בעיני). המילה Hasbara מאוייתת באותיות לועזיות ולכן כאילו מכוונת החוצה לעולם, אך למעשה מדובר במילה עברית שרק דוברי עברית יבינו את משמעותה. חלק גדול מפרויקט ההסברה הישראלי הוא בדיוק כזה: כביכול מכוון לאומות העולם אך למעשה מיועד כלפי פנים, ללכד את השורות מבית מאחורי מדיניות הממשלה ו״צדקת הדרך״. הרי אם התגייסתי להסביר את עמדת ישראל לעולם, על הדרך שכנעתי גם את עצמי. לדעתי ומנסיוני, אחוז האנשים בחו״ל שאכפת להם בכלל מה קורה במזרח התיכון הוא אפסי (בעיקר יהודים וערבים גולים), ורוב אלה שיש להם דעה לא ישתכנעו מאיזה סרטון. אני משער שבממשלה גם יודעים את זה. |  |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אין בינינו מחלוקת על כך שההסברה הישראלית כושלת. הסיבה המרכזית לכך אינה האנטישמיות הטבועה בעמי אירופה, אלא חוסר המקצועיות של משרד החוץ שלנו. מאמצי ההסברה מתבצעים בידי אנשים שלא הוכשרו ולא התמקצעו בכך, אלא הוכשרו להיות דיפולמטים (במקרה הטוב) או פונקציונרים נטולי כישורים אך בעלי קשרים. הכשלון מודגש עוד יותר כאשר משוים אותו להצלחה של משרד התיירות בשיווק ישראל כיעד תיירותי, המתבסס על שימוש במשרדי פרסום וקמפיינים - כפי שהסברה מודרנית ויעילה היתה צריכה להיות, ועוד יותר ע"י הסרטונים הויראליים ביוזמה פרטית (כמו זה) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני דווקא כן חולק על דבריך האחרונים. אני חושב שהסברה לציבור הרחב (בניגוד להסברה המיועדת למקבלי החלטות) היא כלי חסר תועלת כמעט לחלוטין. ההבדל בין הסברה לבין פרסום (״עידוד תיירות״) הוא שתיירות היא מוצר שאנשים רוצים לקנות, בעוד דעות פוליטיות לגבי המזרח התיכון אינן כאלה כמעט בשום מקום בעולם. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מקבלי ההחלטות במדינות דמוקרטיות מקשיבים לציבור שלהם. מעבר לכך, הציבור גם בוחר במקבלי החלטות לפי התאמתם לדעותיו. שכנוע מקבלי החלטות חשוב בטווח הקצר, שכנוע הציבור הרחב חשוב בטווח הארוך. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |