בתשובה לקוף הביגועים הקורונרי, 05/08/14 17:50
כמה נקודות למחשבה 637920
פסטיבל הזמר והפזמון, שבזמנו היה מאוד איכותי, סייע מאוד לקידום של תרבות פופולרית איכותית במוזיקה הישראלית. זה לא עניין של מה בכך, להפיק אירוע כזה כשהוא נקי מפרסום סמוי או גלוי ותוך תשומת לב לאיכות ולהצפת חומרים מקוריים של יוצרים (השווה לתחרויות המוזיקה בערוצים המסחריים, שהן בעצם קריוקי מתוחכם עם סינמטוגרפיה מניפולטיבית להחריד).

ז'אנר נוסף שיש לו ערך מוסף בשידור לא מסחרי הוא תכנים לימודיים, מהסוג שגדלנו עליו (שיעורי אנגלית למשל), אבל גם היום יש תוכניות כאלה.

לגבי החדשות - יש אינטרסים בדיווח גם לבעלי הון וגם לאנשי שלטון, אז קשה לקבוע שזה סוג שידורים שיש לו עדיפות. אם כי לתוכניות תחקיר מעמיק בנושאים "לא סקסיים" בהחלט יש יותר סיכוי בערוץ לא מסחרי.

לגבי יצירה מקורית - הערוצים המסחריים נוטים לפשל ולעגל פינות בקטע הזה. אם כי לא ברור לי למה - בזמנו הופקו בערוץ הראשון המון תכנים שהיו בעצם צילומי מחזות והופעות: מחזות של נסים אלוני למשל, הופעות של אמנים בצוותא וכולי. זו נראית "עבודה קלה" אבל בעצם זה נתן ערך מוסף אדיר לצופה ותיעוד משמעותי ליצירה התרבותית כאן. אני לא רואה ערוצים מסחריים עושים זאת למרות הקלות שבעניין (בהשוואה להעלאת יצירה מקורית מאפס).

לגבי מדיה אחרת: אפשר לצפות בשידורים גם באינטרנט - באתר הרשות וביו-טיוב (חלק מהתוכניות אפילו עולות לרשת יום לפני השידור בטלוויזיה). לא נראה לי שיש ערך מוסף גדול לאתר שהוא ערוץ תוכן ממלכתי.
כמה נקודות למחשבה 638047
אחד הדברים המטרידים אותי הוא כאשר אושיות הטלביזיה המסחרית אצלנו (נניח ארז טל ודן שילון) טוענים שהם נותנים להמון הצופה את מה שהוא רוצה.
עד כמה שאני מסוגל לשפוט כחלק מן ההמון הצופה, אנו די מוכנים לאכול כל מה שיתנו לנו. הנה כי כן, הטלביזיה המסחרית היא וולגארית, נמוכת-מצח ומכורה לרכילות, סנסאציות ופרובוקציות זולות לא משום שאנו כאלו, אלא משום שה''ה שילון וטל הם כאלו.

חזרה לעמוד הראשי המאמר המלא

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים