 |
|
 |
||
|
||||
 |
"והיום, בפינתנו "לו הייתי אווה אילוז": ישראלים נוטים לראות את הרקטות המשוגרות מאזור עזה במונחים אנכרוניסטים כגון "טרור", "מלחמה", "סכסוך", ואפילו "פשע" או "שנאה" - למרות שהדבר מהווה השלכה ברורה של התפיסות הפנים-ישראליות על רקטות, שהן גוף דומם הנתון לפרשנות, ולמותר לציין שאיש מעולם לא טרח לשאול רקטה מהן המניעים שלה, שלא לדבר על לשאול את משגרי הרקטה, שאפילו העיתונות הכביכול-ליברלית בישראל לעולם לא הקצתה להם זמן שווה לזה הניתן לכל דוברי הממסד בישראל להצגת גרסתם. לפיכך אציע אפשרות לפרשנות, המעוגנת היטב בטקסט או שמא בהיעדרו, שכן כדרך כל קבוצה מושתקת גם הרקטות מדברות בקול משלהן, הסמוי מאוזני החברה ההגמונית-הטרונורמטיבית-ציונית, שבהיותה שקועה במכאוביה המדומיינים אטומה לסבלו של האחר ובפרט לזה שסוכני התרבות שלה הגדירו כ'אחר', הלא-גברי, הלא-יהודי, הלא-ישראלי, הלא-רקס. אם כן, ירי הרקטות איננו אלא ייצוג אותנטי של אמנות מחאה קונספטואלית פלסטינית, ולא כפי שמקובל להניח בטעות מעשה מלחמתי, ודאי לא אנטישמי. והראיה לכך היא שלרוב אין נפגעים ומכאן שכמובן אין כוונה לפגוע. המעשה החבלני הפלסטיני איננו אלא ביטוי של האיווי, התביעה להכרה ולאהבה, שלעולם אין לספק אותה והיא באה לידי ביטוי בהיותה של הרקטה מסומן השייך-וגם-לא-שייך כאחד לפלסטינים, שהרי מצד אחד היא נורית ואין ביכולתם עוד לשלוט בה ומצד שני היא עדיין, בהבניה התודעתית אם לא במציאות הפיזיקלית החמקמקה, "של" הפלסטינים. כמו-כן, קריאה חתרנית של הרקטה שאיננה אלא סמל פאלי תעיד כי ירי הרקטות מייצג מחאה של הפלסטינים על שלילת גבריותם בידי הכיבוש, אלא שאין להרחיב על זה מפני שכבר מתוכנן מאמר על הנושא עם המון מילים גסות וכמו שאמר וויטגנשטיין, "מה שעליו לא ניתן לדבר עליו יש לכתוב מאמר ב'הארץ'." מכל מקום הירי, במרחב תודעתי הנשלט בידי הציונות שאיננה מתירה מקום לקיום החופשי מהאשליות האידיאולוגיות והתודעתיות של 'להיות עם חופשי בארצנו' מהווה מעשה חתרני ואפרופריאציה של המציאות מידי המערכת השקופה של דיכוי ממסדי. לא במקרה, במין שותפות-של-חומר נפץ כגון זו שלנין היה מכנה politique du pire, מקפידים הפלסטינים (או שמא, ערבים-ערבים) להעביר את רוב הרקטות, במסר של שותפות גורל עמוקה המהתלת בשפה ה'מלחמתית' האירופאית, לאזורים בהם מתגוררים מזרחים רבים, כלומר ערבים-יהודים. רק מתוך הבנה והפנמה עמוקה של נקודת מבט זו ניתן להבין ממש את ההישג האמנותי תלוי-המקום וההקשר של קבוצות האמנים האלמוניות הפלסטיניות, אשר כמחווה לאמנים גדולים כ-deadmau5 וקבוצות דומות כגון ה-Blue man group, מסתתרות מאחורי מסכות וכפיה, שאינן אלא פרודיה על תפיסת ה'אחר' המוסלמי במערב, המעוניין בנימוקים של זכויות אדם המסתירים קולוניאליזם ודיכוי בלתי-חבוי לקלף את המוסלמי מזהותו כפי שהוכיח חוק הבורקה בצרפת. אם כן, לסובייקט המטה-טרנס-פיגורטיבי לא נותר אלא לעקוב בהתפעמות אחר יצירות אמנות משלהבות כגון "גראד" (דלק מוצק ו-TNT על רקע דרום ישראל), "קסאם" (צבע אדום, מתכת ולהבות על רקע חולי, 2001-2014), ואפשר שהאמן האלמוני, בנקסי של עזה, יחלוק איתנו אפילו את יצירתו המהממת האחרונה, "פאג'ר 5", יצירה שעשויה להותיר אימפקט שלא נראה כמוהו בנוף התרבותי של תל-אביב." -Yagil Henkin
|
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
למה הוא מבזבז את זה שם? אנחנו לא טובים בעיניו עוד? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האייל החדש וכו' (שם=הפייסבוק האישי שלו) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אוי, זה פשוט נהדר! יש לך לינק למקור? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
המקור (למען האמת, אני לא יודע איזה מהם יותר מצחיק) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נו, אתה יודע שלא לזה התכוונתי :) בכל מקרה, בייחוד מצאה חן בעיני האמירה "בישראל הפלסטינאים הפכו לאוייב אמיתי". |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה כי היא לא קוראת את האייל,פה יגידו לה שהפלסטינים לא הוכרזו כאוייב | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
היא מדייקת באבחנות הסוציולוגיות שלה: "תנועות משיחיות ימניות התחזקו בישראל והפכו למיינסטרים" (מה שפעם נחשב הזוי, נמצא היום בכנסת). "לאנשים חילונים בתל אביב יש מכנה משותף גבוה יותר עם אזרחי ברלין מאשר עם הציבור הדתי ימני בישראל" (נכון למרות ה"ברוך השם עלינו להרבות באהבת ישראל" המתקתק). "אני חושבת שישראלים רבים איבדו את מה שאנחנו קוראים "רגישות הומניטרית", היכולת להזדהות עם הסבל של האחר." (נו, רק צריך להביט בביטויי השמחה בטוקבקטים על הרג העזתים, או להקשיב לתוכנית "מאזינים למאזינים", רגישות הומניטרית, מישהו זוכר שהיתה לנו פעם כזו?). מדויק. נכון גם שהחברה הישראלית הפכה למפוצלת יותר ומיליטנטית יותר וניתן להניח שמגמות אלו יתגברו הגם שאלוז מציבה בפנינו מראה שלא נעים להביט בה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בדיוק הפוך מה שפעם נחשב הזוי (מדינה ערבית חמושה בין הירדן לים) נמצא היום בכנסת, ואפילו מקובל על רה''מ מטעם מה שנקרא פעם הימין הברית בין החילוני התל אביבי המצוי (בניגוד לקומץ ההזוי שהוא המילייה של אילוז) לבין הדתי לאומי המצוי מעולם לא היתה חזקה יותר (ברית ה''אחים'' לפיד ובנט) ישראלים רבים דווקא מצאו את הרגישות ההומניטרית, שאיבדו במהלך שנות אוסלו (שנים שבהן כינויי גנאי גזעניים כ''מתנחבלים'' הפכו למקובלים) , והסולידריות האזרחית הבסיסית הגיעה לשיאים במהלך אירוע חטיפת שלושת הנערים, ובהמשך בצוק איתן, ששנים רבות לא הורגשו. רבים בישראל - כאלה שבמקור תמכו בהתנתקות - אפילו הבינו עד כמה ההתנתקות היתה עוול מוסרי והומניטרי - גם כלפי היהודים שגורשו וגם כלפי הערבים שהופקרו לציפורני חמאס. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"תנועות משיחיות ימניות התחזקו בישראל והפכו למיינסטרים" (מה שפעם נחשב הזוי, נמצא היום בכנסת)." פעם ממשלת השמאל שלחה את הצבא לבצע פעולות תגמול ולהרוג "חפים מפשע" כנקמה על פגיעה בחפים מפשע שלנו. אף "תנועה משיחית ימנית" בימינו לא מעיזה לעשות כזה דבר. "לאנשים חילונים בתל אביב יש מכנה משותף גבוה יותר עם אזרחי ברלין מאשר עם הציבור הדתי ימני בישראל" (נכון למרות ה"ברוך השם עלינו להרבות באהבת ישראל" המתקתק)." צודק. למרות ה"ברוך השם עלינו להרבות באהבת ישראל" המתקתק, לאנשים חילונים בתל אביב יש שנאה לציבור הדתי/ימני בישראל, בערך כמו לאזרחי ברלין. הם גם לא רוצים שום קשר ליהודים וליהדות כמו אזרחי ברלין. הם חיים כמו גויים, כמו אזרחי ברלין. ""אני חושבת שישראלים רבים איבדו את מה שאנחנו קוראים "רגישות הומניטרית", היכולת להזדהות עם הסבל של האחר." (נו, רק צריך להביט בביטויי השמחה בטוקבקטים על הרג העזתים, או להקשיב לתוכנית "מאזינים למאזינים", רגישות הומניטרית, מישהו זוכר שהיתה לנו פעם כזו?)." אני חושב שהכותבת מבלבלת את המוח. איפשהו כמה שמאלנים קיצוניים התהפכו על מדינת ישראל, לאט לאט הם התחזקו והפכו למיינסטרים. פעם, מי היה מפקפק בכלל בסכנה שהערבים מהווים, מי היה מפקפק בגלל שחיים של אזרח/חייל שלנו, שווים חיים של כל החיילים/אזרחים שלהם? פעם, פסיכים כמו אייבי נתן לא עברו את אחוז החסימה ונעצרו בכל פעם שניהלו מגעים לא מורשים עם אנשי אויב מיוזמתם הפרטית (הממ... מישהו אמר יוזמת ז'נבה?) מי שמתבונן בתשומת לב רבה יותר, בנאמנות לאמת, מגלה שהכותבת קשקשנית. השמאל ההוזה וההומניטרי יתר על המידה - על חשבון בני עמו, הוא זה שהתחזק והפך למיינסטרים. מה שפעם היה שמאל, היום זה ימני קיצוני. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
צר לי. לא קורא ולא מתדיין עם רוצח חתולים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אבל עם רוצח אמיתי, שאין כל ספק שביצע את הפשעים המיוחסים לו, היית מתדיין. סולם ערכים גרוע. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם הייתי ביבי, הייתי הופך עולם ומלואו כדי לממן לך את מפעל רצח החתולים, באמצעות צד ג׳. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם היית ביבי, לא היה אכפת לך מרצח, כל עוד זה לא נוגד את האינטרסים שלך. אם היית בן אדם, לא היית קורא להרג חיות ''רצח''. אילו היית מוסרי, היה לך סדר עדיפויות נכון. אם היית חכם, היית מתלהם פחות ובודק יותר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה מתוך הפייסבוק של יגיל | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |