 |
אני מבין מה את אומרת. אני אישית התחלתי לפקפק באופן מעשי ובאופן מוסרי במודל החלוקה שהוביל השמאל כבר לפני שנים מספר (בעקבות קריאת ספרו של מירון בנבנישתי). יחד עם זאת אני כופר באחד מעמודי היסוד של מה שאמרת: אם מודל ב' כל כך צדק, כיצד זה מוצאים עצמם דגלניו ומשווקיו מוצאים עצמם שוב ושוב פוסעים בשעלי מודל א'? למקהלה הקבועה לא יחסרו הסברים: המיצובישי של גולדפרב, השחיתות של שרון, כוחם האימתני של בג"ץ בצלם ומר"ץ, בוגדנות הסמול. אני תקווה שמובן לך ולאחרים שאלו דברי הבל.
מה שזיהית כמודל ב' כלל אינו מודל. זה פשוט פסימיזם וכפסימיסט מושבע אני יכול לומר שפסימיזם אינו פרוגרמה. כאשר יש לך בעיות פנימיות וחיצוניות אקוטיות מאד, קל לנבא שברוב המקרים הפסימיסט יצדק. מודל ב' האמיתי של הימני-דת"לי הוא: תן לערבוש סטירה יותר חזקה והכל יהיה גן עדן. לרוע המזל הימין הנ"ל הוא גם מספיק טיפש כדי מדי פעם לנסות אותו ולא רק להבטיח אותו כמקובל להמון הבוחרים. מה הפלא אם כן שבסופו של דבר הם נאלצים ל"הב-הב" מודל ב' ולנהוג מודל א'?
מה שישראל צריכה זה לא נסיגות נוספות אלא מנהיגות ישרה ואמיתית שתאמר לציבור את האפשרויות והסיכונים ולא תמשיך לסמם אותו בהבטחות לאושר ועושר. אם הציבור יבין, כפי שניסה להסביר ברק וכפי שהיטיב להסביר שרון כי "לא קלה היא דרכנו", הוא גם יבין כי עלינו לדבוק בערכינו ההומאנים ובחיפוש פתרונות של פשרה ולא להפוך לעותק אפור, טרגי-קומי ומזוקן של אוייבינו ושונאינו. אם קשה היא דרכנו ועולה היא במעלה ההר לכל הפחות נדע כי הולכים אנו בדרך הנכונה ולא מטילים יהבנו על חסדי תפילותיהם של החרדים או הגזענות הפסבדו-לאומנית של הבריונים והקלאריקלים.
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש