בתשובה לגיל לדרמן, 28/06/00 1:13
באמת שאני לא מבין 6411
שלום, גיל.

עצם התייחסותי להיבט הפרקטי בהסכמים אינה אומרת שאיני מודע לצד המוסרי. הסיבה שבחרתי להתמקד בנושא הראשון היא משום שהטיעון המרכזי שמושמע כיום כנגד הסכמי אוסלו הוא שהם לקויים ספציפית במישור הזה, ואת הטענה הזו בקשתי לסתור.

ההיבט המוסרי בהסכמים הוא כמובן בעייתי מאוד, ואדם שמסתכל על העובדות לאשורן יתקשה להמנע מהשוואה בין הפתרון שישראל מנסה לכפות על הפלסטינים בשלב הנוכחי, לבין הפתרון שניסה הנדריק וורורד, האדריכל המרכזי של שיטת האפרטהייד בדרום-אפריקה, לכפות על השחורים בארצו בשנות השישים.

על נקודה זו ראוי לפרט: וורורד, שיזם את שיטת ה- 'אפרטהייד הגדול' שהיתה פיתוח לשיטה המקורית, שאף לפתור את בעיית הרוב השחור בארצו על ידי כך שיקצה מספר 'מולדות' לאוכלוסיה השחורה, שיפוזרו ברחבי דרום-אפריקה ויכילו בתוכן את כלל התושבים השחורים. מטבע הדברים, היית מצפה שראש ממשלה לבן ששולט על פרלמנט לבן ישאף להחזיק את כל השטחים הטובים בידי הלבנים, אך לא בפרופורציות להן שאף וורורד: בחלוקה הסופית, הקצה וורורד 80% מהאדמות החקלאיות למדינה ה- "לבנה", ופיזר את שאר ה- 20% בין המולדות השחורות. מיותר לציין שאת רצועת מכרות הזהב בסמוך ליוהנסבורג ואת מכרות היהלומים של חברת דה-בירס הוא השאיר בידי הלבנים באופן בלעדי.

הפתרון הזה אמנם נכשל בדרום אפריקה, בין היתר בגלל שהתנגדות נרחבת למהלך זה בקרב האוכלוסיה השחורה גרמה לסיכון ממשי לחייהם של שחורים ששאפו לשתף פעולה, מסיבות אנוכיות, עם יוזמה זו. אך נראה כי הפתרון הדומה שמונהג כרגע באזורינו עומד לעבור בצורה חלקה דווקא. הפלסטינים מעריכים כיום כי אפילו מי התהום בגדה, משאב יקר מפז עבור האוכלוסיה החקלאית באזור, עומדים להשאר בחלקם הגדול בידי ישראל.

האם הפלסטינים יהיו מסוגלים להקים מדינה יציבה פוליטית וכלכלית בתנאים הירודים להם יזכו בהסכמים? סביר להניח שלא. האם הדבר יזיק למצבה הבטחוני של ישראל בטווח הארוך? לא בטוח. העולם מלא בדוגמאות של מדינות עולם-שלישי שזכו לעצמאותן, ומיד נפלו לתוהו ובוהו ולמלחמות אזרחים בלתי פוסקות, מבלי שכלל יהיו מסוגלים להפנות את משאביהם הצבאיים כלפי חוץ. תחושתי האישית היא כי למדינה הפלסטינית שתקום לא צפוי עתיד טוב מזה, במיוחד על רקע העובדה כי לערפאת לא נותר זמן רב לחיות, ובכל זאת אין סימנים לכך שהוא בונה בסיס כח אמיתי ליורש כלשהו.

לבסוף, אשוב ואדגיש את הנקודה: איני מתעלם מהנושא המוסרי. אך מאחר ולרוב האוכלוסיה בישראל ניכר כי לא אכפת וגם לא יהיה אכפת מנושא זה, אני חש כי אין טעם להתמקד בו בשיחות ובדיונים. אדם שאינו מבין בעצמו לאיזה חורבן אנו וערפאת מובילים את העם הפלסטיני, לא יקבל את דבריו של אדם אחר שינסה להוכיח לו את זה.
באמת שאני לא מבין 6453
מסתבר ששנינו רואים את ההסכמים המתרקמים בצורה פחות או יותר דומה מבחינת הצדק והשוויון שבהם, כך שבאמת חבל להכביר על כך מילים.

מבחינת התוצאה המעשית, לעומת זאת, אני חולק עליך. האם אתה באמת מאמין שהפלשתינאים יפלו ל"תוהו ובוהו" מבלי שתהיה לכך השפעה ישירה ומרחיקת לכת על אזרחי ישראל? הרי אנחנו כולנו חיים באותו חבל ארץ, ומתקיימים על אותם המשאבים! הרי ישראל היא זו המפילה אותם לאותו תוהו ובוהו, בין שבאופן ישיר ובין שבעזרת ערפאת. הפלשתינאים אינם צריכים להפנות "משאבים צבאיים" כלפי חוץ כדי לעורר את תשומת ליבנו, אלא פשוט לזרוק כמה אבנים למרחק מאה מטר ולפוצץ כמה מטענים במרחק קילומטרים ספורים מביתם.
באמת שאני לא מבין 6454
שלום, גיל.

א. יש הבדל בין זריקת אבנים ופיצוץ מטענים לבין איום אמיתי על ישראל. אנא הבדל בין בלגן לאיום.

ב. ימים יגידו. לפי מה שאני רואה כרגע, ערפאת נמצא במצב קשה ועוד לא הכין את הדרך ליורש. התוצאה הסבירה של מצב זה עם מותו של ערפאת היא פילוג משמעותי בין גורמי הכוח הרבים ברשות (פלגים מסתמנים הם אלו של ג'יבריל רג'וב, אבו מאזן ופארוק קדומי), וריכוז המאמץ העיקרי במאבקים בינם. במצב זה, איום משמעותי על ישראל לא יהיה סביר. ושוב, אני לא מכליל מטענים ואבנים בקטגוריה של ''איום''.
איומים 6532
שלום ניתאי,

רק רציתי להעיר, שלא יהיה זה נבון להתייחס לאיום הפלשתינאי בצורה שכזו.

הפלשתינאים, בין אם הם מאורגנים ובין אם הם אינם מאורגנים, לא יכולים להוות איום ממשי על צה"ל, שהרי ברגע שחטיבות שריון, המלוות במסוקים ומטוסים, יכנסו לתמונה, כל הדיון
על העוצמה הטמונה בידיהם יהפוך ללא רלוונטי ועקר מיסודו.

ואולם, דווקא מול האיומים ה"קטנים" יותר, העממיים משהו (זריקת אבנים \ בקבוקי תבערה \ פיגועים), תתקשה מדינת ישראל להתמודד, הן במישור הפרקטי, והן במישור המנטלי.

חזרה לעמוד הראשי המאמר המלא

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים