 |
|
 |
||
|
||||
 |
יש לי בעיה עם שחזור זכרונות מודחקים. אני מניח שהמתלוננת לא משקרת. התלונה שלה משקפת את מה שהיא זוכרת. היא לא הייתה מסתבכת בכל הצרות הללו (התלונה במשטרה וההליכים המשפטיים) אם היא לא הייתה בטוחה שזה קרה. השאלה היא האם מה שהיא זוכרת באמת קרה. כבר היו מספיק מקרים של זיכרון שנוצר (ובפרט כמה פרשיות "אונס"). נדמה לי שרוב המקרים הללו היו בעקבות טיפולים בהיפנוזה ושאר בחישות דומות1. מהמעט שקראתי עליה זה כרגע לא נראה לי משהו שהיא עברה. הקשבתי לראיון עם שופטת ששפטה את התיק הזה בבית המשפט המחוזי (לא זכור לי כרגע שמה) והיא ציינה כמה דברים: 1. כמובן שאי אפשר להרשיע במקרה כזה רק על סמך עדות המתלוננת. היו גם עדויות מסייעות אחרות. 2. לפי המעט שהיא יכלה לפרט שם, נראה שעיקר העדויות המסייעות היו שהתנהגותה התאימה לפרופיל של נפגעת תקיפה מינית. אני לא מכיר מספיק טוב את התחום כדי לחוות דעה על זה. לפי מה שאני מבין מהידיעה בהארץ מדובר על יותר מזה. 3. היא גם ציינה שהחוק באופן כללי לא דורש כמעט עדויות מסייעות במקרים של עברות מהסוג הזה. או שאולי לא הבנתי נכון את דבריה. 4. היא ציינה גם שחלק מהסיבה להתמשכות ההליכים הייתה הכנה לא טובה של התביעה המקורית ללא חוות דעת של מומחה בתחום של תקיפה מינית. לדבריה זה החליש את התיק. 1 ר' לדוגמה http://skepdic.com/repress.html |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
2. למה נראה (לך) שהעדויות המסייעות הן לגבי התנהגותה לאחר מעשה ?) מה שמצוטט פה הוא "שלל הראיות החיצוניות התומכות בעדותה של המתלוננת שנמצאה מהימנה, ועיקרן בעדותה הנתמכת בעדויות אמה, אחותה ובני משפחה נוספים, ברישומים ביומניה ובראשית ההודאה מפי המערער עצמו". לא נאמר שהאםושאר בני המשפחה העידו לגבי ההתנהגות, ייתכן מאוד שהם העידו על קולות ומראות שהיו עדים להן בעת מעשה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כל מה שכתבתי נכתב לאחר שמיעת ראיון עם השופטת רוטלוי ברדיו וקריאת הכתבות. הדגשתי את זה ואני מקווה שזה ברור. בינתיים קושר פסק הדין (של הערכאה הראשונה) והספקתי לקרוא רק את רוב הדעה הראשונה שכתובה שם, של השופטת שדעתה היא שיש לזכות את הנאשם מחמת הספק). אגיב מאוחר יותר לאחר שאקרא את שאר פסק הדין. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אין עדויות בשעת מעשה. מה שמוצג "כהודאה מפי הנאשם עצמו" הוא רבע הודאה שלו בעניין שכלל לא ברור אם הוא עניין האונס או דבר אחר. העדות הנ"ל מפי הנאשם נאמרה בזמן שבתו האחרת תיחקרה אותו ביחס להתנהלותו באופן כללי בתוך המשפחה, היא לא שאלה אותו באפן ישיר לגבי אונס לכן תגובתו המפלילה כביכול הייתה יכולה להיות תגובה לעניין אחר שאינו אונס. האחות הנ"ל *פירשה* את תגובתו כאילו זו תגובה לעניין האונס אבל היא הייתה כל כך המומה מהתגובה עד שהיא לא העזה לשאול אותו שאלות הבהרה נוספות. כלומר: האחות לא שאלה אותו אם אמנם תגובתו הייתה לגבי האונס או לגבי עניין אחר, כל מה שיש כעדות בעניין זה היא *פרשנות* שלה לגבי מה הוא הגיב, עדות של *פרשנות* היא עדות חלשה מאד לפי דעתי). |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |