בתשובה לרון בן-יעקב, 19/09/14 8:13
עירית לינור - חנטרישית 642481
מה שמעיד שהטימטום בהוראת האנגלית בארץ מתחיל בצמרת שלו (במשרד החינוך).

הייתה לי מורה לאנגלית בתיכון שהחליטה , למען שיפור איכות הלימודים, שנלמד את מיטב השירים של המשוררים האנגלים הקלסיים: שייקספיר, שלי, קיטס, ביירון (?) ועוד ... נדמה לי גם דילן תומס, אבל לא בטוח כי הוא היה גם סופר או רק סופר.

ברגע שהמורה גילתה דעתה זו בנידון - לא היה שום כוח בעולם שיכריח אותי לשמוע מילה אחת מדבריה בשיעור. הבנתי שללמוד ממנה זה בזבוז זמן, אין לה שמץ מושג בהוראת אנגלית.
עירית לינור - חנטרישית 642513
עירית לינור - חנטרישית 642570
זו התוצאה. מי שבמקום ללמד אותו אנגלית של יום יום מלמדים אותו ספרות אנגלית בשפה סופר-גבוהה יסלוד מהלימוד ולא יפיק ממנו שום תועלת.

אגב, ראיתי בלינק למטה את השיר על התאבדות ריצ'רד קורי. השיר הזה עדיין כתוב בשפה לא יותר מדי גבוהה. אבל מה שרצתה לעשות המורה שלי לאנגלית (ללמד שירי שיקספיר, קיטס, שלי וביירון) היה טירוף גמור.

למדנו אצלה גם את "יוליוס קיסר" של שיקספיר, הטקסט המקורי. זאת אומרת: היינו אמורים ללמוד ואילו אני התעלמתי ממנה כליל (פרט לנאום ההספד על קבר יוליוס, הנאום המפורסם של אוקטביאנוס או אנטוניוס, לא זוכר מי, שהיה מסקרן מספיק למרות הסיטואציה).

זמן רב מאוד לאחר מכן - ראיתי ספרי לימוד לאנגלית (כשפה זרה) של קיימברידג, אוקספורד, ובירמינגהם. אילו היו ספרי לימוד מעולם אחר. ספרים שדיברו אל התלמידים בגובה העיניים, דיברו על מה שמעניין אותם. בספרים הללו לא היו שום משוררים ושום סופרים. כל ספרי הלימוד שלהם הם על טקסטים של חיי יום יום (ברחוב, על הכביש, במלון, בקפיטריה, בשדה תעופה ... ועוד מקומות שמדברים אל התלמידים בגובה העיניים).

חזרה לעמוד הראשי המאמר המלא

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים