בתשובה לאביר הקרנפים, 05/10/14 21:49
 |
|
 |
||
|
||||
 |
הנביאים שניסו להנחיל לעם ולעולם שקיום יחסי מין זה רק לבעל ואשתו המציאו את המונח "בעלי", ולכן הביאו למצב שבו - על פי הפרשנות שלך - כל מי שמתייחסת אל הברנש שחולק עימה בית וחיים (וקרוב לודאי של ילדים) מתייחסת אליו בתור "משגלי", "מזייני", "חודרי", "מזריעי"? זה אחד הביטויים היותר בוטים ולא-צנועים שיכולים להיות. לגבי השותפות לחיים, אתה מתעלם לגמרי מכך שהיסטורית, גברים ונשים הן יחידות כלכליות נפרדות ומשלימות זו את זו. 2 גברים אולי יסיימו לחרוש את השדה יותר מהר ולזרוע אותו יותר מהר ולקצור אותו יותר מהר, אבל לא יהיה מי שיטפל בבעלי החיים, יאכיל אותם ויחלוב אותם. לא יהיה מי שינקה את הבית ויכבס את הבגדים. לא יהיה מי שיטווה את הצמר, יארוג ממנו בד ויתפור ממנו בגד. לא יהיה מי שיסרוג סוודר לימים הקרים. לא יהיה מי שיעבד את גן הירק. לא יהיה מי שיכין שימורים ומרקחות מהירקות והפירות. לא יהיה מי שיכין חמאה וגבינה. לא יהיה מי שיחשוב בצורה שונה. בחברה שבה המלאכות ממוגדרות היטב, 2 הגברים הללו לא ידעו לעשות את המלאכות המדוברות, או שידעו לעשות אותן באופן פחות מושלם. לא יהיה מי שילד ילדים שיעזרו במשק וירשו אותו אח"כ. 2 גברים מקימים שותפות וחיים ביחד ומעבדים שדה. השכן שלהם נשא אשה. בתוך כך וכך שנים, הזוג הנשוי שבשכנות משגשג יותר מהם וחי טוב יותר. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
הפכת את היוצרות. "בעלי" לא נובע מ"בועלי", אלא "בועלי" נובע מ"בעלי". אותם נביאים אכן התייחסו לאישה כשייכת לבעלה. מכאן יש נגזרת - כשאישה חיה עם בעלה, הם מקיימים יחסים. וקראו לזה "בעילה", כי זה לא תקין אם היא מקיימת יחסים עם מי שאינו בעלה. גם ההשוואה המילולית שלך, לא נכונה. אם אתה מסיק ש-בעלי=משגלי, הרי ש-בן זוגי=זה שמזדווג איתי. אהובי=זה שעושה איתי אהבה. בעילה, הזדווגות או "לעשות אהבה", הם מושגים שנולדו מתוך התפישה שבני זוג מקיימים יחסים. שאוהבים מקיימים יחסים, שבעל ואישה מקיימים יחסים. ואתה הפכת את זה לנקודת המוצא. אני לגמרי מסכים איתך שבני זוג משלימים האחד את השני בצורה טובה בהרבה כשכל אחד תופס את התפקיד שיותר מתאים לו. עדיין, גם באותם ימים לא כל אחד עשה את הכל לבדו. אם ניקח לדוגמא את קין והבל - שני אחים. האחד עסק במשק החי, והשני עסק בגידול יבולים. כל אחד יכול להתמקד טוב יותר בענף שבו הוא עוסק, וכשהיוגב צריך מחרשה, הוא פונה לחרש ולנגר. החרש פונה אל הכורה שיספק לו ברזל. הכורה פונה אל האופה שיתן לו לחם. האופה קונה את הקמח מן הטוחן, שקונה את החיטה מן היוגב. נכון שאני מתאר עכשיו שלב מאוחר יותר בהתפתחות הציביליזציה, אבל גם בשלב מוקדם יותר, בלי המשיכה ההדדית, אנשים לא היו חיים ביחד רק בשביל השותפות הזו במשק. שותפות שאפשר לקיים בסחר חליפין במקום לחיות האחד בתוך הקישקע של השני, כשכל אחד יושב על הראש של השני. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זיווג נובע מזוג. לא להיפך. אהובי = זה שאני אוהבת. לא זה שעושה איתי אהבה. נקודת המוצא - היא שלך. לא שלי. כך או כך, הואיל ובעל = אדון, אפשר לקרוא לאקט "בעילה" - "פעולת אדנות". מקומו של הביטוי הזה לא יכירנו בזוגיות שיוויונית. באומרי "יחידה כלכלית" - אין כוונתי אף כל כך רחוק כימיהם של קין והבל. במאה ה-17 וה-18, ובאזורים מסויימים בארה"ב, למשל - אף במאה ה-19 - זה היה המצב. גם משק של חקלאי, שמגדל תבואה, כלל (לא מעט) חיות: סוס / פרד / חמור / שור בשביל לחרוש בו. פרה / עז / כבשה לחלב. תרנגולות / אווזים לביצים, חזיר לבשר (בארצות שנהגו לגדל). 3 האחרונים, אגב, לא רק בבתיהם של איכרים, אלא גם בבתיהם של פועלים חקלאיים ושל אורגים ויתר בעלי מלאכה שחיו בכפרים. אתה שייך לסוג האנשים שחושבים ש"בשביל כוס חלב לא צריך לקנות את כל הפרה"? את השותפות הזו במשק, אם אתה לא משיג ע"י אשה, אתה משיג ע"י פועלת שכירה. לפועלת שכירה אתה משלם כסף, והיא לא תביא לך צאצאים חוקיים (באותן הארצות שנהגו לגדל חזירים). 1 שזוכה להערכה אפסית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
באופן כללי אני מסכים עם מה שאת כותבת כאן, למעט הפסקה הראשונה: זה בדיוק מה שהוא טוען לגבי המילה "בעל". | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה טועה בקשר לנקודת המוצא. בתגובה 643663 דיברתי על הפועל "לבעול". פועל שהוא תולדה של מושג ה"בעל". כמו כן יש את מושג ה"כיבוש" שפחות מופיע בשימוש יומיומי (הגם לכבוש את המלכה עמי בבית). ולכן, היות ואהובי - זה שאני אוהבת. ובן זוגי - זה שחי איתי בזוג, גם בעלי - זה שחי איתי כבעל ואישה. ומכל אלה יש תולדות. ושום מאבק פמיניסטי לא ימחק את מאפייני הפעולה הפשוטה שהיא כיבוש - הזכר נכנס לשטח של הנקבה ומותיר שם "נציגות", שלפעמים מתפתחת ומשנה באופן כולל את גופה של הנקבה - הריון, לידה הנקה. זה גם מעלה אצלי תהיות בקשר לצורת סלנג שנשים משתמשות בה לפעמים: זיינתי אותו - הן אומרות. היא יכולה להיות מאוד אקטיבית בחשקה ופעולותיה במהלך המעשה. עדיין, עם כל הלהיטות, היא זו שמקבלת אותו אליה. ולכן מהות הפעולה הזו איננה שוויונית. זו מלחמה בטחנות הרוח. טוב שהזכרת את המתיישבים בארה"ב. רבים מהם היו גברים שחיו לבד. האיש קם מוקדם בבוקר, חולב את הפרות (אם יש), מפזר אוכל לחיות המשק, ויוצא לעמלו. בסוף היום הוא חוזר, דואג שוב לאוכל, לפינוי המכלאות מזבל וכו', תיקונים קלים בבית וזהו. את האריגים/בגדים - הוא היה קונה מאחרים שהכינו אותם. לגדל תרנגולים/אווזים/חזירים/עיזים זו לא טרחה גדולה. אני שייך לסוג האנשים שחושבים ש"בשביל כוס חלב לא קונים פרה שלמה". צריך סיבה כבדת משקל יותר מאשר כוס חלב. הצגת אחת מן הסיבות - אתה רוצה שהפרה (ויסלחו לי כולם על הדימוי, אני ממשיך בקו שהתחלת - בלי כוונה רעה. אני בטוח.) תמליט לך עגלים, תיתן לך חלב, וגם תעזור לך בחריש ופעולות אחרות. בשביל כוס חלב בודדת, לא קונים פרה. אני גם שייך לסוג האנשים שחושבים שבימינו עדיף לא לצרוך חלב. הפרות הפכו תוקפניות, וכל מי שצורך חלב חשוף לסיכונים שלא שווים את כל העסק. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |