בתשובה להאייל האלמוני, 09/10/14 15:40
 |
|
 |
||
|
||||
 |
תודה על כל המחמאות, אבל ממה שכן ידוע לקרנף בור במיוחד, מחזור או הריון וכל השינויים ההורמונליים שעוברים אצל נשים, גורמים לשינויים קיצוניים ברגשות, בלי קשר לחוויות של אותו הרגע. פתאום היא שמחה, בפתאום היא עצובה. פתאום היא מרגישה טוב עם עצמה, פתאום רע לה. וגם... זה יכול להגביר אגרסיביות, אצל מי שאגרסיבית מלכתחילה... ההשוואה של יצור זרע לביוץ בורה שבעתיים מכל דבר שתוכלי לייחס לי. זו עובדה מדעית שבתקופות ומצבים מסויימים גוף האישה עובר שינויים הורמונליים שמשפיעים לא רק על מצב הרוח, כי אם גם על הזיכרון ועל יכולות קוגנטיביות אחרות. שינויים כאלה אינם חלק משגרת חייו של הגבר הממוצע. והפיסקה האחרונה שלך, לא קשורה לשום דבר ואין שם שום טיעון. איך העובדה שאשה הרתה, ילדה וגידלה אותי, קשורה לשאלה העובדתית "האם שינויים הורמוליים גורמים לחוסר יציבות רגשית אצל נשים"? אם התשובה חיובית, זה לא משנה. ואם התשובה שלילית, זה לא משנה. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
מחזור - בכלל לא. רק אגרסיביות. הריון - אולי. מעט. לידה - כן בהחלט. זכרון - זו שטות במיץ. קח גבר, שלח אותו לרוץ מרתון, מנע ממנו אח"כ שינה של יותר מ-3 שעות ברצף במשך ימים ושבועות, נראה איך יתפקד הזכרון שלו. לא ההורמונים (המשתוללים או לא) גורמים לבעיות זכרון - העדר שינה גורם. כמובן, שיבוא הגבר שלא טרח להתעורר בעצמו (ולא מסוגל להתעורר בעצמו, גם אם יבכה לידו תינוק, ראיתי את זה בעצמי), ויגיד "לא זוכרת? זה ההורמונים". לא, זה לא. זה העדר שינה. מרוצה? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
טוב... לא הייתי ממציא. אלה אינם דברים שחוויתי או שאני יכול לחוות, אבל אלה מושגים ידועים שמהווים חלק מהמציאות שלנו. בכל אופן טרחתי והבאתי קישורים. ניתן למצוא עוד רבים אחרים בצירופי מילים שונות בגוגל. מחזור - בערך ויקיפדיה כתוב באופן מעורפל (בפיסקה "תסמיני הוסת") על מצבי רוח משתנים. כאן מציגה הגב' מיכל שלזינגר קשת רחבה של תסמינים, וטוענת שרוב הנשים חוות אותם בדרגות שונות של חומרה. הריון ולידה - כתבה במאקו על פגיעה ביכולות קוגנטיביות בזמן הריון ולאחר לידה. ולמה שטויות במיץ? הרי חוסר שינה שנובע מטיפול בתינוק הוא מצב שמופיע רק לאחר הלידה. ובזמן מחזור והריון? אולי הגבר צריך להתעורר כדי לטפל בתינוקת בוכה שמתעקשת שגם הוא יבכה. לפעמים היא תעיר אותו בכוח. כל התסמינים המוזכרים בקישורים שלעיל, יתרמו ברוב המקרים לירידה בדימוי העצמי. דימוי עצמי של אדם לא עולה רק בגלל שהוא מרגיש מסורבל, או כשהוא פתאום פורץ בבכי או מקבל התקף כעס לא מוסבר, והוא מודע לזה, אז הוא רוצה לבכות/לכעוס עוד יותר. התסמינים האלה הם חוק טבע. מציאות חיים שלא תלויה ולא נולדה בגלל השוביניזם של הקרנף. אבל לפעמים, למצוא שעיר לעזאזל עוזר לשפר את הדימוי העצמי. בבחינת "הוא דפוק יותר ממני, אז אני במצב טוב". |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה שחוסר שינה פוגע בזיכרון, זה כידוע ההסבר לכך שאנשים עושים ילד שני. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הם לא זוכרים איך עשו את הראשון? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אילו הם היו זוכרים כמה הם סבלו מחוסר שינה, הם לא היו חוזרים על הטעות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בעקבות ניסיון פרטי, בדעתי עלה הרעיון ההפוך: תינוקות בוכים בלילה כדי לעייף את הוריהם1, לעקר את הליבידו שלהם, ולהקטין בכך את הסיכוי שתיוולד להם תחרות בשנתיים הקרובות. 1 בואו נודה על האמת, זו בד"כ אימא |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא עבד רוב ההיסטוריה ברוב המקומות. או שלא היה קיים המונח ''תאומים איריים''. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
המונח יכול להיות קיים גם אם זה עבד בתשעים אחוז מההיסטוריה. מאחר ולאורך ההיסטוריה הליבידו של האישה שיחק כנראה תפקיד פחות מרכזי באקט, ובנוסף דווקא קראתי שבשבטים הלקטים הרווח הרווח (השני בחולם בריש) היה ארבע שנים בין ילדים, לא הייתי פוסל את זה על הסף. כמובן שיכולים להיות עשרות סיבות שונות לריווח הזה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בשבטי-לקטים נהוג להניק, ולהניק תקופה ארוכה (גיל 3-4). כשאשה מיניקה, היא עשויה לא להכנס להריון. זה עובד בעיקר בתזונה לא-מערבית, כשהיא משולבת עם פעילות פיזית (לא חצי שעה הליכה, אלא פעילות פיזית לאורך כל היום. מה שעושה, נניח, אשה שמלקטת צמחים או נודדת ממקום למקום). מנגד, בתזונה מערבית, ובכן - רוב ההיסטוריה, ילדים קרו. לא תוכננו. ודאי אם נשקלל את הנטיה המוזרה למסור את התינוק למינקת, בחלק מהמקומות, בחלק מהזמנים. אגב, אחרי שקראתי את "רובים, חיידקים ופלדה" ראיתי את סיפור הגירוש מגן-עדן באופן אחר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
במילים אחרות, גם אם התינוק בוכה, כביכול, כדי לעייף את הוריו כדי שלא יקומו לו מתחרים, אבא רוצה סקס עכשיו. _ במשפחות של מעמד הפועלים באנגליה של המאה ה-19 מצאו פתרון מושלם לבעיית הבכי בלילה של התינוק / הפעוט. כפית של סירופ-הרדמה-עם-אופיום, והקטן ישן כל הלילה. עבד מצויין גם בשביל לאפשר לאמא לעבוד בלי שיפריעו. אם כי זה קצת-הרבה הרג אותם1 ו/או דפק להם את ההתפתחות. 1 לא כל כך מהשפעת האופיום, כי היו מוהלים ומזייפים ה-כל, גם אופיום. יותר כתוצאה מדילוג על ארוחות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה בעצם גם מה שאני התכוונתי לומר. אבל לא נורא, מרגע שהאבות התחילו לטפל גם הם בילדים באופן שוויוני יותר, גם הם נעשו עייפים ומותשים, והם בעיקר מעונינים לישון עכשיו. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |