בתשובה להעלמה עפרונית, 26/10/14 0:02
 |
|
 |
||
|
||||
 |
ממשרד החינוך מגיבים. כמה נקודות משם: * רוצים של־50% מבוגרי התיכונים תהיה תעודה מקצועית ושאף אחד לא יצא מבית ספר ללא תעודה משמעותית. * אחד הגופים שרוצה בוגרי תיכון מקצועיים הוא צה"ל. מה שלא נכתב שם: זה יאפשר אולי להפוך את המגמה של הפיחות בערך תעודת הבגרות כדי להנגישה לחלקים גדולים והולכים מהאוכלוסיה? |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
זה מאד עגום בעיני שצרכים צבאיים משפיעים על מערכת החינוך. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האם זה לגיטימי בעינייך שצרכי התעשיינים ישפיעו על מערכת החינוך? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא.1 צרכי התעשיניים אמורים להשפיע על הכשרות שעורך משרד הכלכלה למשל. 1 אם כי רגשית יותר קשה לי עם השפעת הצבא, כי פרנסה היא חלק מהחיים ולחימה לא אמורה להיות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
באופן מעניין, הצבא רוצה בוגרי חינוך מקצועי כדי לעשות מהם לא-לוחמים (על-פי שיקוליו). לפחות פרקטית, זה נראה טוב לכולם: הצבא מקבל אותם מוכשרים-חלקית, והם בצבא מתקדמים במקצוע. יכול להיות שאת מדמיינת כאן (אולי גם אני, גם לי פחות נוח עם התערבות שיקולי הצבא) מדרון חלקלק בדרך ל"מגמת לוחמים" בתיכון? אבל במשך שנים ארוכות היו בתי ספר מקצועיים, והצבא השתמש בהם, ולא יצר מגמות לוחמים. בעצם חוץ מהפנימייה הצבאית בחיפה. ואלו של החינוך הדתי(?). ובית הספר לקציני ים בעכו. ובית הספר מבואות ים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש שתי פנימיות צבאיות - בריאלי בחיפה ובישיבה התיכונית אור עציון במרכז שפירא. הצבא יכול, אם הוא רוצה בכך, להקים בתי ספר נוספים כמו הטכני של חיל האוויר - שיוכלו להכשיר טכנאים לתפקידים הספציפיים לו ובה-בעת יאפשרו להם לקבל תעודה של הנדסאי, שתאפשר להם בהמשך השלמה למהנדס. הוא גם יכול להכשיר טכנאים במסגרת העתודה הטכנולוגית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
במשך שנים ארוכות היתה גם פנימייה צבאית בגמנסיה הרצליה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ועדיין יש פנימיה צבאית לחיל החימוש (אני חושב). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הפנימיה שליד הגמנסיה (וזו שנשארה בריאלי) שילבו לימודים עיוניים (מה שנקרא בזמנו) עם הכנה לפיקוד בצבא. הן לא מכינות מקצועיות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
א. זה לא "טוב לכולם" כי בזמן שאני למדתי בבית ספר כך וכך נושאים, דני למד חרטות. ובזמן שאני בצבא רכשתי כישורים חדשים, דני שיפר את כישורי החריטה שלו. ובזמן שאני למדתי באוניברסיטה הרבה קורסים שישמשו אותי בעתיד לפרנסה ולא מעט קורסים ש"סתם" הרחיבו את אופקיי, דני עבד כחרט. אז אולי בגיל 30 דני ירוויח כפול ממני ויהיה עם 13 שנות נסיון בתחום שלו לעומת 3 שנות נסיון מקצועי שלי, אבל בגיל 40 אני אהיה עם 13 שנות נסיון במקצוע שבחרתי כאדם בוגר שבחן כיוונים שונים ועם אפשרות סבירה לעסוק בנושאים אחרים בהנתן צרכים משתנים של שוק העבודה ושלי, ודני יהיה עם 23 שנות מומחיות בנושא אחד בלבד. וכל זה ביחס לענייני פרנסה בלבד. נניח שדני ואני נעבוד עד גיל 65 ונחייה עד גיל 80. כשלעצמי, אני מעדיפה 20 שנות הרחבת אופקים כללית (חלקם נטולי תכלית ישירה), 40 שנות רכישת מקצוע+עבודה ו-15 שנות מנוחה בפנסיה1 על פני 10 שנות לימודים כלליים, 50 שנות רכישת מקצוע+עבודה ו-15 שנות מנוחה בפנסיה1. ב. המחשבה על "מגמת לוחמים" אפילו לא עברה לי בראש, האמת. לצורך העניין, זו אותה חוסר נוחות מכך שלימודי הערבית נעשים היום במידה רבה2 באוריינטציה לחיל מודיעין. זה חוסר נוחות שנובע מהמקום הדומיננטי שתופסת מערכת בטחון ובפרט הצבא בחברה הישראלית. 1 פחחחחחחחחח 2 כך שמעתי |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
א. אבל לא מדובר כאן רק על כך שלדני יש בסך הכל עשר שנים לפנייך בקריירה. מדובר על כך שדני משיג עצמאות כלכלית "עשר שנים" לפנייך. 1 פחחחחחח? חרטא! |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האם, לדעתך, לא כדאי שיהיו בתי ספר כאלה כדי שלדני (או לדנה!) תהיה ההזדמנות לבחור ביניהם? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כאב לנערים, אני לא חושב לילדי בני 13 (או 15) יש יכולת לקבל החלטות כאלה גורליות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בסופו של דבר, מישהו מחליט; אם לא הנערים אז הוריהם. השאלה היא אם כדאי שתהיינה שתי אפשרויות או רק הנתיב העיוני. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
השאלה, לדעתי, היא לא רק מי מחליט, אלא בעיקר מתי. אני לא חושב שתחילת התיכון זה זמן טוב, הייתי מעדיף שההחלטה תתקבל לקראת סוף התיכון, או אפילו אחריו, ושבזמן רוב התיכון שני הנתיבים ישארו פתוחים בפני כל התלמידים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ומה ילמדו בינתיים? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מתמטיקה, לשון, היסטוריה, אנגלית, מחשבים, כלכלת בית, נהיגה, התעמלות, גיאוגרפיה, אמנות, חיבור, ספרות, כלכלה, תנ"ך, מדעים... חסר מה ללמוד? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כל עוד אין לתלמידים אפשרות להחליט, שני הנתיבים חסומים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא בטוח שאנחנו מדברים על אותו הדבר. באיזה מובן הנתיב העיוני חסום בפני תלמיד שלומד את המקצועות בתגובה 644878 עד כתה י"א? באיזה מובן הנתיב המקצועי חסום בפני אותו תלמיד? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה לומדים עד שמתקבלת ההחלטה? האם אפשר להתחיל לימודים מתמחים לפני שמתקבלת ההחלטה? האם שתי שנות לימוד בתיכון (ונהיה אופטימיים לגבי הבגרויות) הן זמן מספיק ללימודים המקצועיים או שחייבים להתחיל אותם מוקדם יותר? למיטב ידיעתי גם לימודי מגמות עיוניות מתחילים בכיתה י'. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"מה לומדים עד שמתקבלת ההחלטה?" הרשה לי לצטט את עצמי: "מתמטיקה, לשון, היסטוריה, אנגלית, מחשבים, כלכלת בית, נהיגה, התעמלות, גיאוגרפיה, אמנות, חיבור, ספרות, כלכלה, תנ"ך, מדעים... חסר מה ללמוד?" "האם אפשר להתחיל לימודים מתמחים לפני שמתקבלת ההחלטה?" לא, אבל למה ילד בן 13 צריך להתחיל להתמחות במשהו שהוא יעשה כל החיים שלו? תוחלת החיים בישראל הולכת ועולה, גיל הפנסיה בישראל הולך ועולה,עם פעם דיברנו על קריירה של 30-40 שנה, הילדים שמתחילים תיכון היום יכולים לעמוד בפני קריירה של 50 שנה, 50 שנה של להיות חרט, 50 שנה של להיות פחח, תן להם שנתיים לרכוש את הכלים שיאפשרו להם להנות מספר טוב במשך כל הזמן הזה. "אם שתי שנות לימוד בתיכון (ונהיה אופטימיים לגבי הבגרויות) הן זמן מספיק ללימודים המקצועיים" תלוי איזה מקצוע - יש מקצועות שאפר ללמוד בקורד של שלוש חודשים - יש מקצועות שלומדים הרבה יותר משנתיים או מחמש שנים - אבל בהנחה שיש לך את הבסיס העיוני ("מתמטיקה, לשון, היסטוריה, אנגלית...") אז שנתיים מספיקות להתחיל, ואם צריך להשלים אפשר לעשות את זה אחרי התיכון (בצבא, בקורסים מקצועיים, בכתה י"ג-י"ד, במכללות, בהתמחות במקומות העבודה...). זה, פחות או יותר, המצב הקיים במדינות רבות בעולם (ארה"ב, קנדה, בריטניה...) ולא נראה לי שחסרים להם אקדמאים או חרטים. יש לי בעיה עם הרעיון של מיון ילדים לשואבי מים וחוטבי עצים בגיל כל כך צעיר, יש לי בעיה עם הרעיון של מערכת חינוך שמשחררת במכוון לעולם אנשים שלא יודעים דברים אלמנטרים ("מתמטיקה, לשון, היסטוריה..."), יש לי בעיה עם הרעיון של מערכת חינוך שמכוונת לרצות את הצרכים הרגעיים של התעשיה/צבא/ממשלה ולא את הצרכים העתידיים של ההורים/ילדים/אזרחים. אלה האזרחים העתידיים שלנו, אלה מי שיממנו את הפנסיה שלנו, אלה מי שיבחרו את ראש הממשלה העתידי שלנו, אלה השכנים, הרופאים, הנהגים, הגננים, הטבחים והשומרים איתם ניפגש כשנהיה זקנים מכדי לטפל בעצמינו, אלה החברים, הנשים, הבעלים והקולגות של הילדים שלנו. אלה המורים והמחנכים של הנכדים שלנו. אם לא בשבילם, לפחות בשבילנו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני חושב שזה הזמן לקרוא שוב את "תגובת" משרד החינוך שקושרה במעלה הדיון (תגובה 644822) והתגובה עדיין קרויה על שמה. העובדות שמוצגות שם שונות ממה שמוצגות בתגובתך. מה דעתך על העובדות והתוכניות שמוצגות שם? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
איזה עובדות שונות? דעתי, דעתי שמדובר בתוכנית גרועה, שמנוגדת לאינטרס שלנו (התלמידים, ההורים והאזרחים) ותואמת לאינטרס של הצבא, המעסיקים והפוליטיקאים (בדרך כלל אני מאמין שלמעסיקים ולעובדים יש אינטרס זהה, אבל לכלל הזה יש יוצאים מהכלל, למשל, כשהמעסיקים דורשים התערבות ממשלתית על מנת להצר את חופש הבחירה של המועסקים הפוטנציאלים). (לפחות קיבלת תשובה לשאלה שלך, או שאתה הולך לשאול אותי שוב "מה לומדים עד שמתקבלת ההחלטה"?) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עד כמה שאני מבין בגרמניה נהוגה שיטת ה''שוליה'' (וגם בשוויץ ובריטניה רוצה לאמץ את השיטה), אבל זאת שיטה שנתמכת ע''י כל המערכת, חינוך, מעסיקים, וועדי עובדים, חקיקה וכו'. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נקודות די טובות. אגב, כשאני הייתי בתיכון שהיה מה שכונה 'תיכון מקיף', בתוך בית הספר בעצמו היו בכל שכבה, החל מכיתה יו"ד כמדומני, כיתות עיוניות, וכיתות מקצועיות. ובכיתות המקצועיות, היו כאלה שהכשירו גם לבגרות מלאה, וכאלה שהכשירו לבגרות חלקית. איכשהוא נראה לי שזאת איזה דרך ביניים שעדיפה על ההפרדה המוחלטת בין בתי ספר מקצועיים לעיוניים. מבחינה חברתית זה נראה לי עדיף בהרבה, וכמובן שיש לא מעט אינטראקציה בין המסלולים השונים, וזה הרבה פחות משדר (ובצדק) תחושה של מוסד נפרד לתלמידים ה'פחות ראויים'. גם זה שסגל המורים איננו נפרד בין המסלולים (ז"א כמובן שהמורה לאמנות פלסטית ממסלול האמנות כמעט לא מלמדת במסלול העיוני1, אבל המורות להיסטוריה ותנ"ך של המסלול העיוני כן ילמדו במסלול המקצועי), נראה לי עדיף. 1 ואולי קצת חבל... |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם אני למדתי בבית ספר "מקיף" (של רשת אורט) עם אותו מגוון מסלולים: עיוני, מקצועי עם בגרות מלאה, מקצועי עם בגרות חלקית ומקצועי ללא בגרות. החלוקה נעשתה בכיתה י' על פי הציונים של כיתה ט'. מכיוון שעד לכיתה ט' הלימודים היו אחידים לכולם, זכיתי ללמוד: שרטוט, פלסטיקה, ריתוך, עיבוד שבבי, תפירה ובישול. עוד בונוס של בית הספר: רשיון נהיגה על טרקטור כחלק מהלימודים. מכיתה י' המסלול המקצועי התמקד במיכון חקלאי לבנים (ולבנות שרצו) ועיצוב אופנה (מגמת תפירה בפי התלמידות) לבנות (לא היו בנים שרצו). |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |