בתשובה להאייל האלמוני, 18/03/15 15:36
ההסתה של התקשורת הסיתה אותי להצביע לביבי 652168
אני מסכים שזאת לא אנלוגיה מדויקת לחלוטין. אבל על הקשת האפורה בין שחור ללבן, היא נראית לי קרובה לשחור יותר. ואני אסביר:

לכאורה האדם הוא חלק מהעניין.
אבל בעצם, בדיונים פוליטיים, מה שלבטח הוא גופו של עניין במאה אחוז, הוא השקפותיו ומעשיו של האדם בנושאים שמוגדרים כתפקידו: השקפות ומעשים בתחום המדיני, התחום הבטחוני, התחום הכלכלי-חברתי, התחום התחוקתי וכו'.
כאשר אתה רוצה להחליף שלטון, מן הראוי שרוב הטיעונים שלך יהיו בתחומים האלה - צא וטען שמדיניות הבטחון שלו קטסטרופלית, ואילו האופציה שאתה מציע (כמתמודד) עדיפה. שהמדיניות הכלכלית שלו מדירה את החלשים ומגדילה את הפערים, בעוד מה שאתה מציע ויכול לקיים (אולי אפילו עם קבלות מעברך) עדיפים. אלה הפרמטרים ה'מקצועיים' שבהם ראוי לבחון את מי שמתמודד על ראשות הממשלה, ולא על פרס הדלאי לאמה לחיים צנועים ומלאי ענווה.

דוגמה מובהקת אסוציאטיבית היא מנתח בבית חולים - האם בבואך לבחור בין שני מנתחי מוח או לב, תבחר בזה שהכי מיומן, מנוסה, מקצועי בתחומו (שהוא - להזכירנו - ביצוע ניתוחי מוח מצילי חיים על פי מיטב הידע המחקרי של הרפואה המודרנית, ולא סטלן חביב שמחייך ועושה לך רייקי), או שתבחר בזה שחייך אליך יותר כשדיבר איתך לפני הניתוח, גר בדירה צנועה עם אישה מתוקה ונעימה, שני ילדים וכלב ומגדל את ילדיו בצורה המיטבית והמכילה ביותר.

וכשאתה ממקד חלק ניכר מהביקורת שלך בתסרוקת של אשתו ובכמה גלידות הוא אוכל, ולא בהישגים/הכשלונות המקצועיים שלו, מה שאתה משדר זה, שאין לך טיעונים מספיק חזקים בחומים הקריטיים הללו, ולכן נאלצת להיגרר להכפשות מהסוג הצהוב. הטרנד הזה הוא גם (חלק מ) מה שגרם לדעתי למצביעי הליכוד המתנדנדים דוקא להשפעה הפוכה של התלכדות, ומה שהעלה בי את אסוציאצית האד-הומינם שלא-לגמרי-מדויקת.

חזרה לעמוד הראשי המאמר המלא

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים