בתשובה לרון בן-יעקב, 20/05/15 11:47
החל פיילוט הפרדה באוטוביסים בשטחים 655637
אני מוצא עצמי די נבוך בעניין זה. לעיתים קרובות אני מבחין שמנסים ליישם עקרונות אידיאולוגיים נכונים באמצעות תקנות מעשיות שנזקן מרובה מתועלתם.
אבל במקרה זה (ההפרדה באוטובוסים השטחים), אע''פ שהוא מעשה ידיו של שר הביטחון יעלון (לא מנושאי הדגל של השוביניזם והגזענות), אני מוצא עצמי נאלץ להמליץ למתיישבי השטחים לאכול את התבשיל שהקדיחו. יזמת ההפרדה באוטובוסים היא עניין הקשור מיסודו וביסודו לרבדים העמוקים ביותר והראשוניים של יזמת ההתנחלות בשטחים.
עצם יזמת ההפרדה מזימה ומאיינת את הגרסה הרשמית של המתנחלים על היחסים התקינים שיש להם עם עם-הארץ ועל כך שהנאראטיב האמיתי של ההתנחלות בשטחים הוא נרארטיב ביטחוני של מלחמה בטרור הערבי-מוסלמי.
עצם ההתכחשות של המחנה המתנחלי לצרכים הלאומיים של ערביי א''י (גם אלו שאינם לוחמנים וטרוריסטים) ולמשל כבשת הרש הפלשתינאית, מביאה לטינה ועויינות בסיסית בין שני המחנות ואין זה סיפור של נוער עבריין (נוער הגבעות) מצד אחד וטרוריסטים מקצועיים מן הצד השני.
מעשה ההפרדה הזה, כאשר הוא בא מצידם של אלו כמוני (וכמו אולי גם שר הביטחון), אשר מכירים ברצון הלאומי הפלשתינאי אך מתנגדים ליישומו בשל ההשלכות המעשיות שלו, היה אפשר לקבלו בבחינת ה''הכרח בל יגונה''. אבל כאשר הוא בא לשרת את בקשותיהם של אלו (המתנחלים) אשר מסרבים להכיר בעוול שמעשיהם מסבים לפלשתינאים ובכך שהקיום היהודי ההתיישבותי בשטחים הוא בלתי הוגן מיסודו, יתכבדו הללו ויבלעו את פירות ההונאה העצמית ועיוות המציאות שלהם עצמם. יתכבדו הללו וימשיכו לנסוע בחברת משנאיהם, אע''פ שאיני חושב שלנסיעה המשותפת הזו יש איזשהם פירות חיוביים ומן הסתם עצם קיומה הוא בבחינת היוצא מן הכלל המלמד על הכלל.
החל פיילוט הפרדה באוטוביסים בשטחים 655639
כפי שכבר הערתי בתגובה קודמת יותר, אני חושש שאת פירות הביאושים של ההונאה הזו יאכלו אזרחי כולה בעוד שהמתנחלים, במעשה לניניסטי הדומה לאופיו של שליט האמפריה לורד דארת' סידיוס, ניזונים מהאיבה שמעשים כאלה מעוררים גם בין ישראלים וגם מצד אומות העולם נגד ישראל.

מה שיותר מעוות הוא שאותו ח"כ יוגב טען שמעשה ההפרדה הזה נועד כדי לחזק את היי היחד בין ישראלים - קרי מתנחלים יהודים - לפלסטינאים בגדה.
החל פיילוט הפרדה באוטוביסים בשטחים 655643
ובכן, מה יש לנו כאן? מצד אחד ציבור קדוש של טובי בנינו ובנותינו, יהודיים כשרים שומרי תרי"ד (לאלה שאינם קוראים עיתון כבר שלושים שנה, המצווה הנוספת היא "דפוק את מי שאתה יכול ובלבד שתגלגל את עיניך לשמיים ותיאנח מרות תוך כדי כך") ועושי דבר השי"ת, ומאידך גיסא המון נבער של שקצים משוקצים, פולשים זה מקרוב באו, רוצחים ארורים ועמלקים שמטמאים את ארץ הקודש. והנה, אותם גבעונים רואים לעצמם זכות לחלוק בתחבורה הציבורית עם בני עם הבחירה, וחוצפתם מגיעה עד כדי כך שאף אינם טורחים לפנות את מקומם כאשר אחד מבני הברית נאלץ לעמוד על רגליו! ואל יהי הדבר קל בעיניכם, כי כידוע אותם אנשים טובים נוהגים בדרך כלל לעמוד על הרגליים שלנו, כך שעמידה על רגליהם שלהם היא בבחינת גזרה שאין בציבור יכול לעמוד בה, תרתי משמע.

נאספו מתנחלי חלם לאספה בעלית בית-הכנסת והרעישו את העולם: היתכן? ישבו בעליה שבעה ימים ושבעה לילות, בקשו עצות, חפשו תחבולות, ולא זזו משם עד שנמנו וגמרו: לאסור על בני הבליעל להשתמש בדיליז'נסים הכשרים, ולהקציב להם דיליז'נסים משלהם שיגיעו, מן הסתם, פעמיים בחודש בין השעות 4 ל 6 בבוקר ככתוב "וְכִי-יָגוּר אִתְּךָ גֵּר, בְּאַרְצְכֶם לֹא תָּנִיעוּ אֹתוֹ" (ויקרא י"ט ל"ג). נחרצה, נעשתה: בבוקר השכם, השמש אך יצאה, ומלך העיר חלם הוציא פשקויל ברוח דברים אלה.

עוד טרם יבש הדיו יצאה צעקה גדולה מקצוי הארץ ועד קצותיה, מה יאמרו הגויים? באמת, מה? שמא יאמרו הגויים שאם מספר הדיליז'נסים הכולל יהיה כזה שאינו מצריך נסיעה בעמידה הרי אין צורך בהפרדה, ואם לא הרי ההפרדה אינה נעשית אלא לצורך כך שיוכלו בני העדה הקדושה לשבת בשלום על ישבנם הענוג, בעוד העמלקים יצטופפו להם כבני בקר שכידוע אינם זקוקים למושב. יאמרו? יאמרו! והוסיפו חכמי חלם ושאלו: ומה יעשו אותם גויים אחרי שיאמרו את מה שיאמרו? נאספו כולם למקטן ועד גדול, שקלו ודנו וטרו ולבסוף פסקו שהגויים, ימ"ש, עלולים לא לראות בעין יפה את המעשה, כי זאת דרכם של גויים, ויתרה מזאת, בחרונם עלולים הם לנקוט מעשה שיכאיב לכיסם של הצדיקים, ומה הועילו חכמים בתקנתם אם נחסכו כאבי רגליים אך הוחמר לעין ערוך כאב הראש, וגם אחוזי האבטלה יטפסו ויצמחו כאותו אפון פלא לגובה ממנו עליך להשפיל את מבטך אם ברצונך להביט אל פסגת האברסט? נחרצה, נעשתה: בבוקר השכם, השמש אך יצאה, ומלך העיר חלם הוציא פשקויל חדש המבטל את הקודם. רשמו הגויים לפניהם עוד שורה בצבע אדום בפנקסם העבה, לשימוש בעתיד הקרוב, והכל שב על מקומו בשלום.

לא יצא חודש, ושוב גברו כאבי הרגליים של הנוסעים בעמידה. נאספו שוב מתנחלי חלם לאספה, ובעיצה אחת עם מלך חלם החליטו לחלק לכל תושב בחלם מכונית פרטית מתוצרת BMW, ואף להצמיד לו נהג אחד (או נהגת, ולפי השמועה הראשונה שזכתה במשרה הנכספת היא אחת, רוזה פארקס שמה) כך שיוכל האברך לשנות תהילים בזמן הנסיעה שעה שהשיקוץ מסיעו לכאן ולשם, הדיליז'נסים הכרכרות יהיו בשימושם הבלעדי של בני הבליעל, ובא לציון גואל.

וכאן, אין מנוס מלהודות, התברר שחכמי חלם האמיתיים הם אנחנו ולא הם.

חזרה לעמוד הראשי המאמר המלא

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים