 |
האם אפשר לבקש את המקור, במיוחד בגלל שהשיר רווי איזכורים תנכיים, ומעניין יהיה לראות כיצד הם מתקבלים באנגלית. מעניין גם לדעת, אם אפשר, אם למשוררת היה איזה קשר לגייל רובין שנרצחה שלש שנים לפני עלייתה.
להבנתי, הציטוט מירמיהו משמש בשיר כמסגרת פסימית ופאסיבית שבה, במיוחד אחרי הרצח של נשמה אמנותית-רוחנית, הקורא מובל לתוך תהום של חוסר תכלית ומוצא, חלומותיו על שקט ושלווה מנופצים והוא תולה את חוסר התוחלת לא במעשי ידי אדם אלא בגזרה מלמעלה.
אולם הפסוק עצמו מהווה לכאורה אנטי-תזה לקריאה הזו "כי כה אמר יהוה לאיש יהודה ולירושלים נירו לכם ניר ואל תזרעו אל קוצים" שבו יש קריאה לאדם לקחת גורלו בידיו ולא לעשות שקר בנפשו. רד"ק קורא בפסוק קריאה לחיזוק האמונה באל, המושוות לחרישת הניר, ומי שפיו וליבו אינם שווים מבחינת האמונה, מושווה לזה שזורע קוצים (לכאורה אנטי-תזה כי גם הקריאה לאחריות באה במסגרת כופה של אמונה, אבל לא בזה עסקינן).
דימוי הקוצים שמתעצם כמובן לאור הכלניות האדומות (האם הכותבת הכירה את הדימוי העמוק של פרחי דם המכבים?) אבל באותם ימים הרבה בתים ישראליים נהגו לקשט את הסלון בצנצנת עם קוצים.
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש