 |
כתבת: "התאגידים מצליחים לשנות את החוקים לטובתם כאשר הם קונים את המחוקקים בכסף. ... אין משקל נגד גדול מספיק לאזן את קורפורייט אמריקה, והיא הולכת ומטה את המאזניים לטובתה." אני כתבתי "לקבוצות עניין מאורגנות ולגופים מסחריים גדולים, תמיד יהיו אינטרסים, משאבים ומוטיבציה לנצל את הרגולציה לטובתם."
אנחנו כמעט מסכימים. מסכימים שברגולציה הממשלתית יש פגם מובנה: בעלי העניין נוכחים ליד שולחן הרגולטור, והציבור נעדר. נשאר לך להסכים שלרגולציה יש מחיר. לדעתי חוץ ממקרים של סכנת חיים מיידית היינו מסתדרים טוב יותר בלעדיה.
הרגולטור אחראי ציבורית לשירות שהוא מפקח עליו. לכן יש לו עניין להסתיר פגמים, לשמור על שקט תעשייתי ועל האינטרסים של הגוף המפוקח כדי למנוע קריסות חס וחלילה. ממש לא נכון שיש זהות אינטרסים בין הרגולטור והצרכן. הרגולטור דואג למערכת, הצרכן דואג לעצמו.
אתה סומך על הממונה על הביטוח... הממונה על הביטוח הוא פקיד ממשלתי שמשימתו העיקרית לשמור על היציבות הכלכלית של חברות הביטוח. הוא האחרון שיזהיר אותך מפני חברה שנכנסה למצב גבולי, והוא הראשון שיאשר לחברות הביטוח לשנות באופן חד צדדי את הפוליסה שלך, כך שתוכלנה לעמוד בהתחייבויות המוקטנות.
הרגולציה מדכאת זהירות ויזמות טבעיים, שהיו נוצרים בשוק חופשי מרגולציה ממשלתית. אני הייתי מעדיף שהממונה על הביטוח יחשוף בפני הציבור כל מה שהוא יודע על חברות הביטוח. את השאר הייתי משאיר לצרכנים, לאינטרנט ולשוק החופשי. לדעתי זו רגולציה אמינה יותר.
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש