בתשובה לאישקש, 22/06/15 13:50
 |
|
 |
||
|
||||
 |
לא. חתונה יהודית דתית היא טכס עם משמעות דתית מטאפיזית, ולכן טקס דתי. אם אתה רוצה להכניס את אלוהים לעניינים שבינך ולבין זוגתך לעתיד - בחירה שלך. זה לא אומר שהוא חייב להכנס לכל זוגיות באשר היא. אגב, גם זוג הומואים יכולים להחליט להכניס את אלוהים לעניינים שבינם לבינם, דתיים יכולים לא לקבל את זה, שהם הכניסו את אלוהים, ואלוהים יחליט, אם הוא רוצה להכנס לעניינים האלה או להמטיר עליהם ברק. אבל זו חתונה, וזו חתונה, וזו חתונה, גם אם הולכים לרב, גם אם הולכים לפקיד, גם אם לוקחים ידוען שינחה את הטקס, וגם אם לוקחים חברה טוב של שני בני הזוג. המונח "חתונה" לא מקובל "כטקס יהודי". בכל העולם אנשים מתחתנים. כאן בארץ, ליהודים, זה הטקס המקובל, קצת הרבה בגלל המונופול של הרבנות. בר מצווה היא טקס מעבר מקובל בעולם היהודי, והוא מציין את היותו של הנער מחוייב בעול מצוות, כאדם בוגר. ליטוף ג'ירפות, עשוי להיות טקס מעבר אחר. הוא אינו בר מצווה. אבל זה לא מבטל את ליטוף הג'ירפות כטקס מעבר אפשרי. אם ננקוט באותה האנלוגיה - חופה וקידושין הם סוג של טקס חתונה. בר מצווה הוא סוג של טקס מעבר. להגדיר "רק חופה וקידושין הם חתונה" כמוה להגדיר "רק בר-מצווה היא טקס מעבר". תוך התעלמות מזה שבכל העולם, לכל חברה, יש טקסי מעבר. צ'יזבורגר הוא אוכל. אתה יכול לא לאכול אותו מטעמי כשרות, אבל הוא אוכל. הוא אוכל, כי אנשים אוכלים אותו. לו היית חייל בלבנון, מנותק מאספקה של צה"ל ואתרע בדרכך סניף מקדונלדס, הצ'יזבורגר היה מותר לך. מה שאני מבינה מזה, שאחאב התחתן. בחתונה מלכותית. קבל עם ועדה, וכנראה שלא כדת משה וישראל. אבל הוא עדיין התחתן. |
 |
 |
 |
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |