בתשובה לאיפסילון, 14/04/02 20:51
קווי הארבעה ביוני? 65849
קווי 49' הם היחידים שהוסכמו בין שני הצדדים.
קווי 67' - הארבעה והאחד-עשר ביוני - נכפו בלא הסכמים.
קווי 23' נקבעו ע"י מעצמות קולוניאליות בלי לתת לצדדים המעורבים לקבוע בעצמם את הגבולות.
קווי הארבעה ביוני? 65856
עד כמה שזכור לי "הקו הסגול" דווקא כן עוגן בהסכם, וכנ"ל לגבי הקווים שלאחר מלחמת יוה"כ. (אני מתקשה למצוא הוכחות [או סתירות] לכך ברשת. מישהו יכול לעזור?). ייתכן שאלה הסכמים שנחתמו בתנאים של חוסר-ברירה (ובודאי לא בשמחה, מבחינתם של הסורים), אבל (בהנחה שאני לא טועה והסכמים אלה אכן קיימים), הם תקפים בדיוק כמו הסכמי 1949 (שגם אותם, אני משער, לא קיבלו הסורים בשמחה, וגם הם מבטאים את מצב הערכות הכוחות בסופה של מלחמה יותר משהם משרתים עקרונות של צדק היסטורי, או כל עקרון נעלה אחר).

"קווי הארבעה ביוני" הם אכן קווים דה-פקטו, שלא הוסכם עליהם מעולם (לפחות בנקודה הזאת אנחנו מסכימים).

על כל פנים, הסוגייה המעניינת יותר כאן לדעתי היא שאלת המנגנון ה"נכון" (או ה"צודק") לקביעת גבולות. בתגובה הראשונה שלי ניסיתי להציג שתי עמדות מנוגדות (ורמזתי שאני קרוב יותר לשניה). מעניין אותי לשמוע את דעתך, ואת דעתם של אחרים בנושא.
חיפשתי חיפשתי ושוב חיפשתי... 65858
... הלכתי עם ראש בקיר ואז מצאתי:

מתוך אתר הכנסת http://www.knesset.gov.il/lexicon/heb/yom_kipur.htm

"הסכם הפרדת הכוחות בין מצרים לישראל נכנס לתוקפו ב-‏18 בינואר 1974. עם ביצוע הסכם ההפרדה בין מצרים לישראל, החלו להתקיים דיונים כדי להביא להסכם דומה בין ישראל וסוריה, שנחתם ב-‏30 במאי 1974."

אלא אם כן הסכמים אלה לא כללו מימד טריטוריאלי (מה שקצת קשה לי להאמין), הרי שלפנינו הסכם על קווי הפרדה צבאיים שנחתם בין שתי מדינות - בדיוק כמו ב-‏49'.
חיפשתי חיפשתי ושוב חיפשתי... 65900
סליחה, אך מיהרתי ולכן שכחתי מקווי 74'.
ברור שקווי 74' לא מהווים בעיני הסורים בסיס לגבול שלום, ולכן חוזרים לאזור קווי 49' - 23' - 4.6.67.
קווי 49' זהים לקווי 23' בהסתייגות של אזורים מפורזים.
ברור שישראל חייבת לדרוש גבול המתבסס על 23' או 49', שנותן לנו עוד אלפי דונמים בשטחים אסטרטגיים ממזרח לכינרת ובאזור רמת בניאס. היוזמה הסעודית, מדברת על קווי 4 ביוני ואלו קווים שישראל מעולם לא הכירה בהם רשמית ולא חתמה על שום הסכם רשמי המכיר בהם - בניגוד לקווי שביתת הנשק מ-‏49' בכל החזיתות. רק בחזית סוריה יש שינוי - שלא בהסכם - בין קווי 49' לקווי 4.6.67.
בגבול ירדן, ויתרה ישראל על קטע זעיר ממסילת הברזל בטולכרם (כולל תחנת הרכבת של טולכרם). בגבול מצרים, ככל הידוע לי, היו חילופי שטחים חשאיים: ישראל קיבלה את שפך נחל שקמה, כדי לאפשר את בניית מאגר שקמה, ובתמורה נתנה שטח בקרבת רפיח (אינני מדבר על החילופים מ-‏49' - כיס פלוג'ה תמורת טריז בית חנון). אשמח אם מישהו מכיר את הסיפור ויכול להרחיב בנושא.
יסודות המשא-ומתן 65986
ולמה לא "ברור שישראל חייבת לדרוש גבול המתבסס על 11 ביוני 67' או על 74', שנותן לנו עוד מאות קמ"ר[*] בשטחים אסטרטגיים ברמת הגולן ובאזור שיפולי החרמון"?
רק בגלל ש"קווי 74' לא מהווים בעיני הסורים בסיס לגבול שלום"? ואם תקום ישראל ותודיע שקווי 23/49/יוני 67 לא מהווים בעיניה שלה בסיס לגבול שלום? האם הסורים ימהרו וישנו את עמדתם בהתאם?

ובכלל, עד כמה שידוע לי, מו"מ מתנהל בד"כ באופן הבא:
כל צד מציג את עמדת הפתיחה שלו, שהיא בעיניו הפתרון הנכון והצודק. (אף צד לא מציג "דרישות" - זה מתכון בטוח לכישלון). בהמשך יש תהליך של מיקוח, שבסופו בדרך כלל מתקבלת עמדה שהיא איפושהו בין עמדות הפתיחה של הצדדים. ושאלתי היא: מדוע עמדת הפתיחה של ישראל צריכה להיגזר מעמדת הפתיחה הסורית? למה שלא נקבע בעצמנו את עמדת הפתיחה שלנו על סמך מה שהוא (בעינינו לפחות) צודק ונכון?

קווי 74' ברמת הגולן עונים על כל התנאים הנדרשים:
- הם מעוגנים כבר בהסכם קיים
- הם מבטאים מציאות צבאית ודמוגרפית
- הם משקפים אמת היסטורית (לישוב היהודי בגולן היסטוריה ארוכה בהרבה מלזה הסורי)
- הם בני-הגנה לשני הצדדים (לנו יתרון גובה קל שמאוזן ע"י מרחבים גדולים יותר בצד השני).

אינני בטוח שנוכל לשכנע את הסורים להשאר בקווים אלה כמו שהם, אבל אינני רואה סיבה לסגת מהם עוד בטרם החל המו"מ.

----------
[*] אין לי כח לחשב את זה בדונמים.
1176 קמ"ר 66013
זהו שטח ישראל מעבר לקו הירוק בגולן.
השטח כמעט חופף לקווי 11.6.67
שתי חריגות (לרעת קווי 67'):
1. העיר קונייטרה
2. צומת רפיד - הנקודה המזרחית ביותר של הגולן.
שני שטחים אלו שאינם נמצאים כיום בריבונות ישראל מסתכמים בכמה אלפי דונמים (פחות מ-‏10 קמ"ר).

חזרה לעמוד הראשי המאמר המלא

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים