בתשובה לדב אנשלוביץ, 03/07/15 8:38
 |
|
 |
||
|
||||
 |
ברוך השב; > "לחתור בכל כוחנו" כדי לשמור על סטטוס קוו לא צריך לחתור בכל הכח - סיכמנו כבר שבניינים, דירות וישובים אינם חלקיקים עם תנע, והדבר תקף גם לגבי טרקטורים, מערבלי-בטון ומנופים. כל מה שצריך הוא לא לעשות כלום. יותר מכך - בנייה בשטחים עולה לנו ביחסים בינלאומיים. למעשה, נראה שלהמשיך לבנות זה לחתור כנגד הזרם, ואילו הפסקת הבנייה היא הקלה יותר לביצוע. לגבי התוכן של ההודעה שלי - אני כמובן מצטט מהמאמר שלך: > "השמאל מנסה להחדיר לתודעתנו מוסכמה לפיה החתירה לשלום... "פתרון", לעומת אחיזה בסטטוס־קוו שאינו "פתרון". > "הדרך האפשרית היחידה בתנאים האלה היא אחיזה חזקה בהמשך המצב הקיים... אולי במהלך חמישים השנים הבאות יקרה משהו שיאפשר הסכם שייעשה בצורה טבעית וברצון כן של שני הצדדים" אז כן, זה נשמע כמו דבר נכון לומר - ומאוד שמאלני. אמנם חלק משמאל תומך בעקרונות כמו "שלום עכשיו", אבל חלק אחר תומך בעקרון שהצגת יפה בשני המשפטים שציטטתי: לא יודעים מה יהיה מחר, בינתיים נשמור על סטטוס קוו. זו הצעה, אגב, שאני לא רואה ימנים תומכים בה כלל. להיפך! רוב הימנים בטוחים שהם רואים את העתיד, ובעתיד הזה חלוקה מוסכמת של השטחים לשתי מדינות לא תקרה, ולכן אין בעייה לבנות בהתנחלויות ולסכן את המפעל הציוני תוך-כדי. לכן, אני שואל מפורשות - "אולי במהלך חמישים השנים הבאות יקרה משהו שיאפשר הסכם". האם אתה חושב שהסכם שכזה יכול לכלול חלוקת שטחים? שתי מדינות לשתי עמים? לא בהכרח, כמובן. אולי בסוף הפתרון יהיה טרנספר, או מדינה דו-לאומית, או אפרטהייד, או הרג המוני (שלנו או שלהם), ואז באמת הבנייה בשטחים כנראה לא כ"כ משנה. ואם יכול להיות שתהיה חלוקה, למה טוב להמשיך לחתור כנגד הזרם? מה אנחנו מרוויחים מכך? |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אני חושב שבתגובתי ובהבהרה שאחריה הבהרתי את כוונתי. אשר לשאלה המודגשת בסוף תגובתך, לא מדובר באפשרות היחידה ותתכננה עוד אפשרויות מעבר לאלה שהצעת. הקפאת פיתוח פרושה חתירה לפתרון האחד הזה. זו האפשרות המעשית היחידה שהשמאל יכול לפעול לפיה כדי להגשים את מטרותיו, כי הוא עצמו יודע שכרגע אין הוא יכול להשיגן, אבל לא חייבים לאמץ את דרך השמאל דווקא. לדעתי, הליכה בדרך זאת רק תרע את מצבנו, וגם אם זה יישמע פרדוקסלי, לטעמי, תקטין את הסיכוי להגיע לאיזה שהוא הסדר בעתיד. וכתשובה ישירה לשאלה הזאת, אומר שאולי תאורטית ייתכן שהערבים ישלימו עם קיומנו וילכו להסדר של שתי מדינות לשני עמים באופן כן, אבל גם אם תיווצר האפשרות הבלתי סבירה הזאת, אני, אישית אהיה נגד מטעמים שהם מעבר לויכוח, אך אקבל את דעת הרוב אם יתמוך בהסדר בתנאים כאלה. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |