בתשובה למאיה, 16/08/15 12:06
 |
|
 |
||
|
||||
 |
לא ולא. שעירה לעזאזל ותו לא. מרגלית הר-שפי [ויקיפדיה]. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
לגבי הנשקיה את צודקת, היא סרבה לבקשתו לתת פרטים אולם דווקא סרובה יכול להעיד על הבנה כי מדובר באדם שיש בו משום סכנה. אשמתה של מרגלית הר שפי נקבעה בשלוש ערכאות. הנימוק הקובע כפי שכתב אותו השופט חשין: ""המסקנה הנדרשת מכל אלה היא, שהמערערת *ידעה ידוע-היטב שלדעת יגאל עמיר חל על רבין דין רודף* – קרא: כי יצחק רבין, לדעתו של יגאל עמיר, בן-מוות הוא – ולא עוד, אלא שיגאל עמיר מתכוון, הוא-עצמו, לרצוח את רבין נפש". נכון הוא שבציבור ואצל חלק מהשופטים מידת אחריותה נתונה לויכוח. לא שעירה לעזאזל אלא מישהי שידעה על כוונה ונכונות לפעול ולא דיווחה על כך ובזאת בדיוק היא הורשעה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לשם ההגינות, ההתרשמות ההפוכה של עמי אילון, ראש השב''כ בזמנו, בהחלט מוסיפה משקל לויכוח. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |