בתשובה למיקי מילר, 30/08/15 11:32
ומה עם עצירים לא מנהליים? 662470
הקישור למטאפורת האחווה של המאפיה הסיציליאנית איננו ראוי ואיננו נכון. המאפיונרים מכנים את המעגל הקרוב שלהם "משפחה", על סמך האקסיומה שבתוך המשפחה יש אחריות וערבות הדדית, עם מחויבות לספוג חטאים פה ושם של האחים השונים ולהכיל אותם למרות חטאיהם - בשל שייכותם למעגל המשפחתי.

ההקבלה שנתתי אומרת שליהודי העצור מנהלית יש מן המשותף איתי ואיתך. אנו שייכים לחברה היהודית, אזרחי מדינת ישראל, חולקים ברמה מסוימת תרבות ומורשת וכו'.
גם אם הוא אשם, יש לנו אחריות כלשהי כלפיו וכלפי מצבו. הרי לחברה יש אחריות לחנך וללמד ולנכש עשבים שוטים. באם הוא אשם, אנו כחברה נכשלנו להכיל ולגדל אותו בצורה בריאה, ויש לנו אחריות לתקן אותו ואת מעשיו.
הצורה שאתה מציע להתמודד איתו, מנוגדת לאחריות וערבות הדדית. אתה רוצה להתנער ממנו בתקווה שכך הכשלון ירבוץ לפתחו בלבד. כך אתה מעניש אותו פעמיים: פעם אחת על המעשה שעליו אתה לא רוצה לקחת אחריות, ופעם שניה על כך שלרגע היה נראה כי תצטרך לקחת אחריות.

נראה לי שעניין האבחנה הגזענית הוא תירוץ המאפשר לפטור את העניין בקלות. והרי נושא הסכסוך הוא מאבק בין שני עמים. אם כן, מתבקש להגדיר את צדדי הסכסוך על פי שיוך גזעי. או שיש לך צורה אחרת לקבוע את צדדי הסכסוך?
ומה עם עצירים לא מנהליים? 662479
כדאי שלא תייחס לי דברים שלא כתבתי, ואינם משתמעים בשום אופן מדבריי. מניין למדת שאני מבקש להתנער מן הפושע היהודי? - הערבות ההדדית אין משמעה בשום אופן מידה של סלחנות והעדפה לפשע "יהודי" על פשע אחר. אם כבר לנקוט מידה של הגיון, אז כפי שכתבתי קודם, יש לדון את בן עמי דווקא לחומרה - ( זה בקריטריונים לא שוויוניים, שאינם מקובלים עליי כמובן). אין שום מערכת חוקים דמוקרטית שמפלה בין מעשה פשע למעשה פשע זהה על פי השייכות הלאומית של הפושע. זה ברמת העיקרון - אנחנו הרי יודעים שברמה הפרקטית האפליה זועקת לשמים. העדפה כזאת היא גזענית, ואתה לא יכול להתנער מזה באמצעות הצגת הגזענות הזאת כ"תירוץ". אגב, מעניין לעניין באותו עניין, החוקה היהודית המקראית והתלמודית איננה מבחינה בין יהודי לגוי כשמדובר ברצח, בגנבה, בשוד או באונס. ואשר לערבות ההדדית העיקרון של "עניי עירך קודמים" למשל - מחיל את עניין הערבות ההדדית על פי קרבה גיאוגרפית, כן - כזאת הכוללת גם גויים שבקרבתך, ולאו דווקא קרבת דם. הסכסוך, אגב, הוא תירוץ חלש מאד אם לא נבזי להיתר או להקלה של הרג בני אדם כולל נשים וילדים שחטאם העיקרי הוא שייכותם הלאומית, שאיננה שלי.
ומה עם עצירים לא מנהליים? 662484
בעיני, ענישה לחומרה מבטאת רצון להחיל אחריות רבה יותר על הנאשם.

אני שמח שהזכרת את החוקה היהודית. אני מפנה אותך אל הרמב"ם שאסף את מקורותיו מן המקרא ומן התלמוד ופסק פרקים שלמים של הלכות כיצד דנים יהודי וכמה נזהרים שלא לטעות ולחייב אותו בדין לשווא, לעומת פסיקה קצרה יחסית בעניין הגוי. הרי ההשוואה:
יהודי נידון למוות בהרכב של 23 שופטים, על פי שני עדים לפחות ורק על עבירות מאוד מסוימות.
גוי נידון בפני דיין אחד, על פי עד אחד ואפילו על עבירות קלות יחסית.

עניי עירך קודמים איננו עניין גיאוגרפי בלבד ואיננו מדבר על גוים שחיים באותה העיר. ניקח לדוגמה נושאים מפרשת כי תצא שנקראה בבתי הכנסת בשבת האחרונה:
1. יבום. יש כאן עניין של צדקה בהקמת ירושה וזכר לנפטר שלא הותיר יורש. זה עניין למשפחה ולא של שכנות.
2. להלוות לעני ולא בנשך - רק לבן עמך. המקרא מפורש: לנכרי תשיך.
3. ביומו תתן שכרו - כי השכיר העני נושא את עיניו אל מעסיקו שיאפשר לו לחיות בכבוד מיגיע כפיו. גם כאן מדובר בשכיר יהודי. יש דיון תלמודי האם גר-תושב חייב לקבל את שכרו בלא הלנת שכר.

אני חוזר ומזכיר לך: הסכסוך הוא בין עמים. חלק מהסכסוך מלווה לצערנו בשפיכות דמים. במשפטי רצח (אבל לא רק) דנים במניעיו של הפושע ובנסיבות בהן בוצע המעשה. תהיה זו טעות לנסות להוציא את עניין הסכסוך מן הדיון בנושא והגדרתו, מאחר ועד כמה שהבנתי העצירים המנהליים משני הצדדים עצורים בצורה שכזו בשל שנטלו חלק בסכסוך ולכאורה מהווים סכנה לצד השני כחלק מן הסכסוך.
ומה עם עצירים לא מנהליים? 662491
הסכסוך לא רלוונטי, אלא כאשר מדובר בחוקי מלחמה וגם אז דינו של גנב או רוצח או אנס הוא דין אחד. כאמור זה ברמת החוק המופשט, אנחנו יודעים שהפרקטיקה אחרת בשעת מלחמה (וגם בנסיבות של משטר כיבוש קולוניאליסטי כמו שאנחנו מחילים זה כמעט חמישים שנה על הפלסטינים). המושג "אויב" הוא חסר משמעות כשאין מדובר במלחמה ממש, וגם כאן הוא חל על כוחות לוחמים בלבד. בוודאי לא על אוכלוסייה אזרחית. מטעם זה למשל פסל בית המשפט שלנו את השימוש בנוהל שכן. השימוש שאתה עושה בסיסמת הערבות ההדדית כדי להבדיל בין רוצח לאומן יהודי לבין רוצח לאומן ערבי הוא כסות לא מוצלחת לגישה לאומנית-גזענית פשוטה. ממה נפשך, האם הערבות ההדדית שאתה מתכוון אליה כוללת את כלל האזרחים בישראל? הרי לטעמך דמם של ערבים, באשר הם ערבים סמוק פחות. ערכים של שוויון וזכויות אדם הם אוניברסליים וכלליים ומעוגנים בחוקות של כל המדינות הדמוקרטיות - והם אינם תלויים באזרחות ובשיוך לאומי. הנה כי כן, הזכרת בדבריך את הערבות ההדדית שלנו כקולקטיב יהודי, האם, למשל, מטעם זה - ניתן להפלות כשמדובר בפלילים את אוכלוסיית הפליטים ("מסתננים") - והרי כאן אתה לא יכול להביא את טענת ה"סכסוך" כתירוץ. ומה עם מאות האלפים של הלא יהודים מחבר העמים?
ומה עם עצירים לא מנהליים? 662495
הסכסוך רלוונטי משתי סיבות. האחת היא שהסכסוך יוצר מצבים שבהם יש בעיה להעמיד לדין פושעים לאומנים בצינורות הרגילים, את השניה כבר הזכרתי כשכתבתי על עניין המניע. הסכסוך יוצר קו הפרדה של "אנחנו" ו"הם". היהודי פשע במטרה לקדם את האינטרסים של "אנחנו". גם אם אנו לא מסכימים עם השיטות שלו, ניתן לראות בכך הבדל בינו לבין "הם" שעשה מעשה שכוונתו לפגוע ב"אנחנו".

אכן, הגישה שלי לאומנית, אך טעמיה בצידה. מאחר ויש כאן סכסוך ומלחמה, טבעה של המלחמה הוא שבה דמו של הצד השני סמוק פחות. מטרתה של המדינה היא בראש ובראשונה לשמור על שלומם של אנשיה. כדי שלא יפגע שלומם‏1 של אזרחיה, מדינה יוצאת למלחמה ובה נהרגים אנשי האויב. זה נימוק שמסביר למה הסכסוך יוצר מצב בו דמם של "אנחנו" אדום יותר.
וגם מדינות דמוקרטיות נאלצות לנהוג ככה‏2 במצבים רבים.

ניתן להפלות בפלילים את המסתננים. כל בעיה שמתעוררת, מתעוררת אך ורק מתוקף פלישתם הבלתי חוקית לתחומי מדינת ישראל. בנוסף, גם הם אינם חלק מהקולקטיב שלנו - לא כעם ולא כאזרחים. אין לנו כל אשמה בכך שהם קיבלו חינוך גרוע ואין לנו עניין מופרז להפוך אותם לאזרחים מועילים. העול הזה מוטל על מדינת המוצא שלהם. עלינו מוטלת החובה להגן על החברה שלו, ולאור חובה זו עלינו לנהל את היחס שלנו כלפיהם. אם כדי להגן על החברה שלנו צריך לשים אותם במעצר מנהלי - כך יהיה עוד ועוד.

______________

1 ולפעמים המלחמה היא רק עבור אינטרסים כלכליים.
2 ככה - לחשב בערך גבוה יותר את שלומם ורווחתם של אנשי המדינה.
ומה עם עצירים לא מנהליים? 662501
הגענו לכך שאתה מתרץ גישה לאומנית שלך, שאתה מודה בה, בנסיבות. אז ככה, אין שום נסיבות, אף לא מלחמה שמצדיקות גישה כזאת כנגד קולקטיב כלשהו. התייחסות קולקטיביסטית אל ציבור היא תמיד גזענית ובמבוססת על הפחדה והטלת אימה מפני ה"אחר". האמריקאים, למשל, מכים עד היום על חטא על האמצעים הדרקוניים שהוטלו כנגד אזרחים ממוצא יפני במלחמת העולם השנייה ומודים שלא היה בהם כל צורך. סכסוך ומלחמה, למרות שאתה מנסה לצרף את שניהם לדיבור אחד, אינם היינו הך. - אנחנו נמצאים בסכסוך עם ממשלת טורקיה - האם יעלה על הדעת, שאזרח טורקי יישפט בארץ על עברה שעבר על פי חוק אחר, מחמיר, יותר מאשר למשל אזרח אמריקאי שעבר אותה עברה? = אבל אני נכנס אתך לוויכוח שמטיבו יגרור אותנו לסמטאות צדדיות, אז נעזוב זה... אתה עושה מאמץ ניכר על מנת להכשיר את שרץ הגזענות. נדמה לך שללא יחס מפלה, שאתה מנמק אותו באופן די תמוה באחריות המדינתית של ממשלות זרות, מה שפוטר אותך מן המחויבות לזכויות אדם, ישרור כאן תוהו ובוהו, כאשר הדרך לתוהו ובוהו חברתי ומדיני כפי שהוכח לא אחת בהיסטוריה היא דווקא דרך הלאומנות והפשיזם.
ומה עם עצירים לא מנהליים? 662541
את הגישה הלאומנית אני מסביר בכך שיש לי אחריות ומחויבות גדולה יותר כלפי בני עמי. בנפרד וכתוצאה מזה, הסכסוך יוצר נסיבות שלא רק מדגישות את המחויבות שלי להגן על בני עמי, אלא מעלה את את הצורך להרחיק את אנשי הצד השני.
ההשוואה לאזרחים אמריקאים ממוצא יפני איננה נכונה מכיוון שבעיקר מדובר כאן על כאלה שאינם אזרחי מדינת ישראל.
אם יושבים בארץ פושעים שאין להם זכות להיות בה, כיצד האחריות עליהם ועל מעשיהם מוטלת עלי?
בסופו של דבר, תוהו ובוהו שורר כשהמדינה לא משקיעה מספיק מאמצים להגן על אזרחיה.

חזרה לעמוד הראשי המאמר המלא

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים