בתשובה לרחל, 06/09/15 15:07
 |
|
 |
||
|
||||
 |
כוונתך בודאי רצוייה ועדיין אני חושב שדברייך אינם רצויים. יש מידה גדולה מאד של צדק בטענתו של אריק כי קו הגבול בין פליט לבים מהגר עבודה קיים בעיקר בכתביהם של משפטנים. במציאות הקו הזה כמעט בלתי ניתן לשרטוט. אתם עסקתם רבות ובדין בפרשת האניה סנט לואיס. הבה ננסה להשוות בין פליטי הסנט לואיס לבין "מהגרי העבודה" מסודן או מאריתריאה דהיום. ב-1939 הנאצים עדיין לא חשבו על השמדת יהודים בתחומי הרייך השלישי. הנאצים חשבו אז במונחים של גירוש היהודים מחוץ לתחומי הרייך והפעילו כל לחץ אפשרי על יהודי הרייך כדי לגרום להם להגר מרצונם אל מחוץ לגבולותיהם. אמצעי הלחץ האפקטיבי ביותר היה צמצום יכולתם של יהודים בעלי מקצועות חופשיים לעבוד במקצועם (איש לא מנע מיהודים עבודה במכרות, בטאטוא רחובות או בניקוי מחראות). מכאן ברור שמי שרוצה יכל לראות בכל יהודי הרייך פליטים ומי שרצה להיפך יכל לראות בהם "מהגרי עבודה". כמו כן צריך להזכיר שלמדינות הלא נאציות היתה בעיה שנראתה באותה עת כבעיה אתית של ממש, האם הם צריכים לסייע בידי משטר הפושעים הנאצי לגרש את יהודיהם ע"י קליטתם מחוץ לגרמניה. כמעט כל הטיעונים שמעלים כאן צבועי הימין תפסו גם לגבי פליטי הסנט לואיס. הפליטים החזיקו באשרות כניסה מזוייפות לקובה ומי שעמד מאחורי ואפשר את הסירוב הקובני להכניס את פליטי הספינה, היו האמריקאים שחששו ובדין שהפליטים מבקשים להשתמש בקובה כקרש קפיצה ליעדם האמיתי בתוככי ארה"ב. גם האנלוגיה של נכונותם של הפליטים היהודים להקלט בכל מקום היא שקרית, מפני שבעובדה הפליטים הללו (כמו הפליטים דהיום) לא בקשו או ניסו להיקלט בפולין, בולגריה, רומניה או בבריה"מ (ובצדק מבחינתם, מפני שהמדינות הללו היו באותה עת אנטישמיות לא פחות מגרמניה). פליטים לא רבים נקלטו באפריקה או בחרבין של סין (כלומר זה היה אפשרי) ובכל זאת הרוב המוחלט של הפליטים פנו למדינות מערב אירופה ולארה"ב (כמו היום). אם נעבור לצד השני של המשוואה, הפליטים מאפריקה באים מתוך מצב בו אינם יכולים יותר לפרנס את עצמם ואת משפחותיהם. מבחינתם הם אין שום הבדל אם הם עומדים למות בגלל שממשלותיהם רודפים אותם או למות ברעב בגלל האדישות ואזלת היד של ממשלותיהם. מי כאן כאן יערוב ליבו כדי להכריע אם מדובר בפליטים של ממש או ב"מהגרי עבודה" ע"פ הקריטריונים שאתם מצליחים כל כך בקלות לצייר? |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
1. הקו הזה ניתן לשרטוט ברור מאוד, וגם מאוד קל להבחין בין שני הסוגים. אף אחד שעיניו בראשו לא יגיד שציבור הפליטים הסורים (שבורחים מזוועות דאע"ש או אסד על משפחותיהם וטפיהם) הם מהגרי עבודה (גם אם יש בינהם מיעוט קטן שלא באמת נמצא בסכנה אלא מנצל את המצב על מנת להגיע לאירופה, ואפילו כמה סוכני דאע"ש) . אף אחד שעיניו בראשו גם לא יגיד שציבור המסתננים מסודאן (שמשום מה רובם ככולם גברים בגילאי עבודה ללא משפחות, או שמשפחותיהם נשארו במולדתם והם שולחים להן כסף, ושהמלחמה בה נגמרה כבר לפני 6 שנים), הם פליטים. 2. להיות פליט לא דורש מזימת השמדה מטעם השלטון, מספיק רדיפות חמורות כפי שהנהיג המשטר הנאצי. להזכירך חוקי נירנברג פורסמו 4 שנים לפני כן. 3. האשרות שהיו בידי היהודים לא היו מזוייפות, הן ניתנו בידי מי שהוסמך לכך ובוטלו באופן רטרואקטיבי ע"י השלטונות ללא ידיעת הנוסעים. הם הגיעו לקובה בתום לב. 4. הכוונה שלהם היתה להמתין בקובה כמקלט לילה (המתנה בגרמניה היתה מסוכנת) עד לקבלת ויזה חוקית מממשלת ארה"ב, האמריקאים לא חששו מכך שהיהודים ינסו להסתנן בעזרת כניסה בלתי חוקית וגם לא היתה להם סיבה לכך. 5. יהודי גרמניה (ואוסטריה, וצ'כוסלובקיה) נסו לכל מקום שהיה מוכן לקבלם, ללא קשר לרמת הפיתוח הכלכלי בו, כולל 23,000 לשנגחאי, למרות שהשלטונות היפניים סגרו אותם בגטו בו הם חיו בעוני (אבל עדיין עדיף על חיים תחת השלטון הנאצי), 75,000 למדינות דרום אמריקה, ו 60,000 לארץ ישראל, כל היעדים הללו לא היו "מציאה גדולה" מבחינת כלכלית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
1. המלחמה בדארפור הסתיימה פורמלית לפני שש שנים. הצרות: לא. 5. היו מעט מאוד מקומות שהיו מוכנים לקבל אותם. הייתה תחרות לא קטנה על אותם סרטיפיקטים לעלייה לארץ. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חשוב לי לציין שהטיעון שאת מביאה כאן הוא מצד אחד בעל חשיבות מרכזית בסוגיה הקרדינלית של הפליטים ומצד שני הוא כל כך שגוי הן במהותו והן באופן שהוא משמש את מנוולי העולם כולו לצרכיהם. בצמצום המירבי אפשר לומר שהטיעון הוא שיש אבחנה חדה וקלה לכל דורש בין מהגרי עבודה לבין פליטים ממש. תוצאת האבחנה הזו היא שבעיית הפליטים היא בעייה כוזבת מפני שרוב הפליטים הם בכלל מהגרי עבודה ומכאן נרמז שבעיית הפליטים היא בעייה מלאכותית המשמשת אנשים רעים לצרכים נבזיים שאין להם קשר עם בעיית הפליטים (מדובר כמובן באותם סמולנים ליברלים ידועים לשמצה). וריאציה שונה (משלימה) של תאוריית הקשר הקודמת, טוענת שכל בעיית הפליטים נובעת מן הקפיטליזם החזירי של טייקונים למיניהם המנצלים את מהגרי העבודה כדי להוריד את העלויות שלהם. להרגשתי, כל הגישות מסוג זה אינן מבוססות. זרם הפליטים נראה גדול ועקבי מכדי להיות מוסבר ע"י מניפולציות מקומיות מסוג כזה או אחר והנואשות של הפליטים גם היא נראית לי אמיתית. עוד להרגשתי, אני עושה עבודה גרועה מאד בויכוח איתך. חלק מסויים מדברייך אכן נכון גם מנקודת המבט שלי. יחד עם זאת אני מרגיש בטוח למדי בקביעה שאת טועה באופן בסיסי ומוחלט ביחס לחדות האבחנה שבין פליטים למהגרי עבודה. גם אותם אלו שאת רוצה לתאר כ"מהגרי עבודה" אינם בוחרים בין רמת חיים נמוכה במקומם הנכחי לבין דולצ'ה ויטה במבצר אירופה. הם נדחפים לבחור בין חנק כלכלי וחברתי במקומם לבין קיום בשוליים העניים של יעדם הנכסף. דוקא הטיעון שלך על שליחת כספים לבני משפחותיהם מדגים את הנקודה האחרונה. העובדה שממשכורות הדחק שלהם כאן הם יכולים לקיים את משפחותיהם שם, אינה מצביעה על רמת החיים הגבוהה כאן אלא על רמת החיים הנמוכה שם. אני מאד מקווה שמגיבים אחרים (אריק למשל) יצליחו יותר ממני בויכוח איתך, מפני שהנקודה היא באמת חשובה. אסתפק רק בתגובה של שלוש נקודות: א. הפירכה העיקרית בטיעון שלך היא בשימושיות שלה. הניחי לרגע שאת טועה ורוב המהגרים הם פליטים ע"פ הגדרה משפטנית תקפה. האם זה משנה במשהו את הדילמה של מדינות כמו למשל ישראל שיש להן מחוייבות לקיימות של חברה מסוג מסויים (דתית/אתנית/תרבותית/איכות חיים). אם כל פליטי קרן אפריקה הם פליטים ע"פ כל דין, האם את בעד קליטת מאה אלף כאלו פה בישראל? ב. אין ספק שהניסיון שלי לתאר את הפליטים היהודים מן הרייך השלישי כמהגרי העבודה הוא על פניו דחוק ומאולץ. יש כאן יותר מדי דברים שונים שאינם מאפשרים אנלוגיה של ממש. יחד עם זאת, באנלוגיה הזו טמונה אפשרות ל"הפוך" את הטיעון שלך. מי שקורא את החומר של התקופה ההיא, יכול להתרשם בקלות, שמלבד אחוזים בודדים של יהודי גרמניה, לכל האחרים היו סיבות מאוד טובות לעזוב את גרמניה וכמעט כולם רצו בכך. דבר זה "מוכיח" את ה"פליטות" שלהם. והנה על אף זאת ב-1939 אאז"ן עדיין כמחצית מיהודי גרמניה נשארו שם. הסיבה המובהקת לכך היתה הנחתם שבמקום אחר מצבם יהיה גרוע עוד יותר. הנקודה הזו באה לציין עד כמה עניין ה"פליטות" הוא סובייקטיבי ולא אובייקטיבי. בסופו של דבר יהודי הרייך שיצאו ממנו, עשו זאת משום שהניחו שחייהם במקום אחר יהיו טובים מחייהם בגרמניה ולא בגלל הערכות משפטיות של מידת הרדיפות או הסכנה לנפשם או לחייהם. ג. דומה שמקור כלשהו של קנאות דתית רצחנית הפך את כל המזה"ת (למעט אולי מפרציות מסויימות) לבלקן של המאה ה-21. אילו הדבר היה נתון לבחירתם החופשית של אלו שנגזר עליהם לחיות פה, רובם הגדול היה בוחר להגר מפה. בעיניי הדבר מעמיד בספק את הביטחון המוחלט שלך בפליטות של הסורים. אילו המצב במקומם היה רק מעט גרוע יותר ואילו אורות הפלא של חופי שוויצריה היו מעט מוארים יותר, אני סבור שמצרים, עיראקים, איראנים, טורקים וישראלים רבים מאד היו שמחים להצטרף ליציאת מצריים של פליטי סוריה. מדובר כאן על תפיסות סובייקטיביות ועל הזדמנויות ואופציות אובייקטיביות ולא על אבחנות משפטיות או בטחוניות. בימים אלו יש יותר מ"אחד שעיניו בראשו" המאבחנים בגל הפליטים הסורי היבט מובהק מאד של הגירה לשם שיפור רמת החיים (למשל נדב פרי מערוץ 10). קשה אחרת להסביר את החתך הסוציו-אקונומי הגבוה של הפליטים הסורים (מדובר בעירוניים בעיקר ממעמד הביניים שלרובם יש שארי בשר שכבר הגרו). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מעולם לא ראיתי כאן באתר תגובה שיש ניגוד כל כך חריף בין סגנונה המשובח ובין תוכנה השגוי והמופרך. נקודת המבט הבסיסית שלך היא סוציאליסטית - מבחינתך פליט הוא מי שסובל מרמת חיים נמוכה במולדתו. אתה גם קוסמופוליט - מבחינתך כל בני האדם רשאים לגור בכל מקום בעולם לפי בחירתם. המציאות הפוכה ב180 מעלות. מדינות קמו בשביל להגן ולשמור על פיסת הטריטוריה שבריבונותן למען אזרחיהן, ולמנוע לא רק פלישות צבאיות מצד האוייב שיסכנו את חייהם וחירותם, אלא גם פלישות אזרחיות מצד מהגרים שעלולות לסכן את רווחתם ואיכות חייהם. פליטים הם היוצא מן הכלל בעניין זה - בבחינת "אל תעמוד מנגד" כשפליט מלחמה או רדיפות אמיתי מידפק על דלתך בקריאות הצילו. עוני ורמת חיים נמוכה (שנובעים מעוני כללי של מדינת המקור ולא בגלל רדיפה ספציפית) אינם מוגדרים - לא משפטית ולא מוסרית - כגורם לפליטות אלא להגירת עבודה. הם לא מבקשים מקלט אלא - בפשטות - פרנסה. גם הטענה שלך כאילו ישראל (או כל מדינה אחרת) צריכה "לקלוט" פליטים אינה נכונה. המדינות החתומות על האמנה מחוייבות להגן על הפליטים, לא לקלוט אותם, כלומר הן צריכות להעניק להם מקלט זמני (עד לפתרון המשבר ההומניטרי במולדתם או מציאת מדינה קולטת עבורם), לא בית קבע. בכלל, לדעתי מדינות לאום (כמו ישראל) לא מחוייבות מוסרית לקלוט פליטים אלא רק להגן עליהם. מחוייבות מוסרית זו נופלת על שכם מדינות המהגרים, שקמו על בסיס עוול קמאי (נישול האוכלוסיה הילידית). זו דרכן לכפר על העוול הזה ולהחזיר את חובן לאנושות. במקרה של הערבים מסוריה, המחוייבות המוסרית הזו נופלת בראש ובראשונה על המדינות הקיימות במולדת הערבית בחצי האי ערב, ואי מוכנותן לקלוט את אחיהן הערבים היא חרפה, והיא זו שדוחפת אותם לברוח לאירופה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תודה על תגובה מושקעת וברורה. הצגת להפליא את העמדה השמרנית. ואני גם מסכים עם כל המהלכים הלוגיים שבה, למעט אחד: ככל שאני מבין את המצב בעולם, אחרי מלחמת העולם השניה וכחלק מלקחיה המדינות החתומות על האמנה הסכימו שסטאטוס פליט אינו זמני אלא קבוע. גישה הומניטרית זו מטרתה לאפשר לפליט להשתקע במדינה הקולטת ולהטמע בה, ולא להשאר בלימבו של סטאטוס ההגנה הזמנית. מכללא מהגרים המשתייכים לקהילה שמבוצע בה רצח עם עונים להגדרת פליט. נכון שרצח עם אינו מצב יציב ויסתיים מתי שהוא (כשייגמרו הרוצחים או כשייגמרו הנרצחים) אלא שסטאטוס ההגנה הזמנית לא נועד להגן על הפליטים עד שיסתיים רצח העם ויוכלו לשוב למולדתם. כפי שאני מבין הוא עונה על מצבים חריפים יותר כמו אסונות טבע, ואינו מיועד למצבים כרוניים של רדיפת אוכלוסיה מסוימת. אני מסיק את זה מהתנהגותן של מדינות העולם המשתמשות בקריטריונים של סוכנות האו"ם לפליטים והעניקו סטאטוס פליט (קבוע) לכשלשה רבעים מהאריתראים שהתדפקו על דלתותיהן בשנים 2010-2012, אותן שנים בהן מדינת ישראל סרבה לקבל מהם בקשות פליט. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא בטוח שבסוריה מתבצע רצח עם. מטרת הלחימה בין הצדדים היא לא להרוג מקסימום מחברי הקבוצה השניה אלא מאבק על שליטה. בנוסף, ככל הידוע לי: א. רק הפלסטינים הוגדרו כפליטים נצחיים. ב. מכלל הבקשות שהוגשו ישראל הכירה בפחות מ-5% ממבקשי המקלט כפליטים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כאן בדיוק הטעות שלך. סטטוס של פליט אינו סטטוס קבוע. הוא סטטוס זמני בהגדרתו - בין אם הוא קיבל אותו באופן אישי או כחלק מהגנה קבוצתית פליט הוא מי שיש לו חשש מבוסס מפני רדיפה על רקע גזע, דת, לאום או השקפה פוליטית. ברגע שהסיבות לחשש הזה פוקעות, מעמדו כפליט פוקע מאליו (כמובן שיש לתת לו שהות להסדיר את ענייניו). This Convention shall cease to apply to any person falling under the terms of section A if: ... כל עוד הוא פליט הדרישה העיקרית, הבסיסית והמובנת מאליה היא לא להחזיר אותו למקום בו נשקפת לו סכנה, ובמהלך הזמן הזה להתייחס אליו כיאות כאל אורח רצוי (כלומר כאילו הוא אזרח זר ששוהה במדינה כחוק). לא רק שהאמנה מתירה להחזיר את הפליט לארצו ברגע שהסכנה פגה, אלא שהיא רואה את זה כמצב הרצוי יותר (לעומת קליטה במדינה המארחת או במדינה שלישית). כמובן שאם המדינה המארחת (או מדינה שלישית) מציעה לקלוט אותו, אין שום מניעה לכך, אבל זה לא מחוייב.
3. He has acquired a new nationality, and enjoys the protection of the country of his new nationality; or 4. He has voluntarily re-established himself in the country which he left or outside which he remained owing to fear of persecution; or 5. He can no longer, because the circumstances in connexion with which he has been recognized as a refugee have ceased to exist, continue to refuse to avail himself of the protection of the country of his nationality; 6. Being a person who has no nationality he is, because of the circumstances in connexion with which he has been recognized as a refugee have ceased to Exist, able to return to the country of his former habitul residence |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
דומה שהדבר היחיד שאני מסכים לחלוטין איתו הוא המשפט הראשון. אני איני סוציאליסט (לפחות לא ע"פ הקריטריונים של נניח גב' יחימוביץ). אני חושב שחברה צריכה להיות מובילית ולא שיוויונית. אין שום קשר בין דעותי לבין קוסמופוליטיות משום סוג שהוא. מבחינתי בני אדם גרים היכן שהם יכולים ולא היכן שהם רוצים. אין לי שום בעיה עם מדינות החוסמות כניסה של פליטים מכל סוג שהוא (מה שאי אפשר להגיד על צבועים מסויימים מטיפוס "העולם כולו נגדנו"). אני חושב שקליטת פליטים ואפילו מהגרי עבודה רחמנא לצלן היא פעולה הומאניטארית רצוייה ומועילה בכפוף לצרכים ולאילוצים של החברה הקולטת. והדבר הנוסף שאני כופר בו הוא טענת ההבל על "מולדת ערבית בחצי האי ערב". הרפי לך מן הקלישאות המופרכות של הימין הישראלי המתחסד והצבוע. הקשר בין המולדת הערבית לבין 300 מיליון האנשים המהוים את הקולקטיב האמורפי הנקרא העם הערבי הוא כמו הקשר בין העם היהודי לבין אור כשדים או חרן. מילניום חלף מאז פרצו כמה שבטים ערביים קטנים מחצי האי ערב והתפשטו על כל המרחב של המזה"ת וצפון אפריקה. אני משער כי אצל רוב גדול של חברי הקולקטיב המכונה האומה הערבית, אפשר לזהות גנים של הפולשים הרחוקים הללו. יחד עם זאת קרוב לודאי שאצל כמעט כולם הגנים הללו הם מיעוט בטל בשישים מול תערובת של גנים ים תיכוניים, שמיים, פניקיים, נבטים, פרסים, טורקים, סלאבים, ברברים, רומאים, יוונים-ביזנטים, ואנדלים וקרוב לודאי שגם לא מעט יהודים. אם יש מחוייבות למדינות כמו סעודיה או המפרציות לדאוג לפליטים סורים, עירקים, לבנונים או פלשתינים, היא נובעת מן ההקשר הלאומי-חברתי של האומה הערבית בת ימינו ולא משורשים היסטוריים וגנטיים בני אלף שנים. הסעודים רשאים לשקול את הצרכים והאילוצים שלהם כמו כל אחד אחר. העובדה שמישהו חוזר ושונה את משנת ההבל לפיה זכותם של היהודים על ארצם נובעת מכתבים עתיקים ואמונות תאולוגיות עדיין לא הופכת את השטות הזו לטיעון בעל ערך. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
איזו לשון חלקה! כולי התפעלות. "מאז פרצו כמה שבטים ערביים קטנים מחצי האי ערב והתפשטו על כל המרחב של המזה"ת וצפון אפריקה" איזו מכבסת מלים נפלאה! הערבים לא פלשו, כבשו, אנסו ורצחו, אלא רק "פרצו והתפשטו" הרוב מוחלט והמוצק של הפלוטיפ EM215 בכרומוזומי הY אינו אלא "מיעוט הבטל בשישים של גנים ערבים" במלים אחרות הפולשים הערבים כלל לא רצחו את הגברים ובטח שלא אנסו את הנשים. למרות השידור החוזר המדוייק של רצח ואונס המוני שאנו עדים לו בזמננו אנו (וכמובן שכשהם מתגאים בכך שהם הולכים בדרכי אבותיהם אין זאת אלא "דמיון מזרחי") וכמובן שהתרבות והשפה הערבית, האומה הערבית כרעיון, והליגה הערבית כמימושו בפועל, אינם אלא פנטזיה של "צבועים מסויימים" אתה דוגמה ומופת לשיחדש. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני חושש להיכשל באי דיוקים היסטוריים ולצערי אין לי מספיק זמן כדי לודא את העובדות שלי. יתר על כן אני לא מתלהב מתפקיד סניגורם של הערבים שהתעמולה המצוצה מן האצבע של הימין הדתי בישראל דוחפת אותי אליה. עד כמה שזכור לי, התיאור של הכיבוש הערבי הראשון של המזה"ת במאה ה-7 לספירה כ"כבשו אנסו ורצחו" קיים אך ורק בטקסטים של החינוך הממלכתי והחרדי דתי בישראל. למעשה הכיבוש של הח'ליף עומר אבן חטאב היה מאורגן להפליא ונתקל בהתנגדות מעטה במיוחד. תושבי המרחב של סוריה הגדולה, ראו בכיבוש הערבי את הרע במיעוטו, וראו בו למעשה גואל מן הסכסוך והחלפות השלטון התדירות בין הביזאנטים והפרסים הסאסאנים. השלטון הביזאנטי היה נבזי וסחטני במיוחד. הוא היה שנוא על התושבים הנוצריים יותר מאשר הכובש האיסלמי החדש. הכיבוש האיסלמי החדש היה בעל אוריינטציה לאומית-גזענית ולא בהכרח דתית. כדי לא להפליג בפרטים אומר שהמוסלמים החדשים לא היו חלק מן השלטון החדש ולמעשה לנכבשים לא היו הרבה סיבות להתאסלם. השלטון הופעל מתוך מה שלא היו אלא מעין מחנות צבאיים של הפולשים הערביים שהיו רובם ככולם גברים. יתכן כי הצורה בה הפולשים הקימו משפחות והתרבו, היתה נחשבת ב"שיחדש" בן ימינו לאונס, אבל הקורא שאינו שטוף תעמולה יבחין מיד שיש כאן עניין אחר לגמרי. מצד אחד, נאסר על הכובשים להתחתן עם עם הארץ (מטעמים לאומיים-גזעניים ולא דתיים) ומצד שני הפולשים הלכו והתרבו על אף שכאמור רובם לא הביאו את משפחותיהם עמם. מותר כאן לנחש כי רובם הולידו צאצאים מפילגשים או מנשים בלתי רשמיות מבנות הארץ. לצורך ההדגמה אביא כאן שני ארועים שאותם מרבים להביא שונאי הערבים. הארוע הראשון הוא הבטחתו של החליף עומר לבישוף של ירושליים כי יקיים וישמור את האיסור על היהודים להתגורר בירושליים במסגרת זכויות הנוצרים בירושליים שישמרו. לא ברור אם הדברים הללו משקפים אמת היסטורית אבל הנה לכם דוגמא ל"כבשו, אנסו ורצחו". האירוע השני, הוא בבחינת "פשעי מלחמה" שיוחסו לחליף עומר כובש ירושליים. הטענה נגדו היא על שריפת ספרים. ע"פ טענה זו שגם היא שנוייה במחלוקת, הוא הורה לשרוף ספריה עשירה מאד שנתפסה ע"י צבאו המנצח בפרס הסאסאנית (עניין זה התגלגל אח"כ לטענה כאילו צבאו שרף את הספרייה המפורסמת של אלכסנדריה). מעבר לעניין זה לא התבלט הכיבוש הערבי בשום דבר מיוחד מכיבושים אחרים ודומה שהאזור נשם לרווחה לאחר מאות שנות דיכוי וניצול ביזאנטי. אאז"ן, א"י היתה מיושבת ע"י רוב נוצרי עד המאה ה-12 (תום הכיבוש הצלבני), למרות שהדבר הזה גם הוא שנוי במחלוקת בין המלומדים. כדי שלא אכשל בתיאור חד צדדי לגמרי, אבהיר כי, בהמשך הכיבוש הערבי דיכא ביד קשה ועקובה מדם התקוממויות של תושבים מקומיים כנגדם. אבל הארועים האלו לא היו חלק מתהליך הכיבוש אלא התרחשו לאחר תקופה ארוכה ונבעו מכך שהפולשים לא שיתפו את המקומיים (גם את אלה מתוכם שהתאסלמו) בשלטון. ובכלל המרידות הגדולות והממושכות התרחשו בצפון אפריקה הברברית-פאגאנית והרבה פחות מכך בסוריה הגדולה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
איזה כובש נאור! הנה למשל איגרת עומאר, למעשה הצעה שאי אפשר לסרב כמיטב המסורת הערבית, אל יוחנן בן רובה, מושל העיר אילת בזמן הכיבוש הערבי: "ליוחנה בן רובה ואזרחי איילה, השלום עליכם! והשבח לאל שאין עוד מלבדו. אין לי כוונה להלחם בכם בטרם אכתוב לכם. מהרו לקבל את האסלאם או שלמו מס וקבלו מרות אלוהים ושליחו ושליחיו של שליח האלוהים. כבדו אותם והלבישו אותם בבגדים נאים - אם אתם מספקים את שליחי אתם מספקים אותי. אין ספק כי המס מוכר לכם, אם ברצונכם בביטחון בים וביבשה צייתו לאלוהים ושליחיו ותהיו חופשים מתשלומים לבד מתשלום לאלוהים ושליחיו. היו זהירים לספק את צרכי השליחים שאם לא כן אני לא אקבל ממכם דבר אך אלחם בכם ואקח את ילדיכם בשבי ואהרוג את המבוגרים. אני הוא שליח האלוהים, שימו מבטחכם באלוהים וספרו בשליחיו ובמשיח בן מרים. זהו דבר האלוהים וגם אני שם מבטחי בו, בואו אלי לפני בוא האסון עליכם. אני הוריתי לנציגי הוראות מפורשות. תנו להרמלה שלוש מידות שעורה כי הוא רוצה בטובתכם. בשם האלוהים ברצוני הטוב אני שולח שליחים ולא צבא, אם תמלאו אל הוראות שליחי תהיו תחת הגנת האלוהים ומוחמד וכל העומד לצידו" (גיל, משה "ארץ ישראל בתקופה המוסלמית הראשונה (1099-634)", כרך א' – עיונים היסטוריים. תל אביב: אוניברסיטת תל אביב, 1983, עמ' 28) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ועוד משהו. הפלוטיפ ה"ערבי" EM215. עוד מוקש שטמנת לי בהיות שאני מבין כמעט כלום בתחום זה (דיסקליימר). מעט עובדות שגיגלתי בויקיפדיה: תפוצה ב-% של הפלוטיפ ה"ערבי": ברברים ממרקש - 90 יהודי אתיופיה - 32 יהודי לוב - 26 יהודי אשכנז - 20 פלשתינאים - 14 ערבים (UAE) - 7 (ההסבר ל"הפתעה":מוצא הקבוצה הוא בקרן אפריקה (אתיופיה) ולא בחצי האי ערב ובכל מקרה מדובר באב שחי כ-20000 שנה לפני מוחמד.) אמור מעתה כל הפליטים מסוריה ישר לאתיופיה או עדיף לאריתריאה. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |