בתשובה לאריק, 04/10/15 23:02
 |
|
 |
||
|
||||
 |
בשנות השיא של האינתיפאדה השנייה, הפיגועים גבו יותר נפגעים מאשר תאונות דרכים. ממתי סכנה קיומית למדינה היא הדבר היחיד שמטריד את מנוחתו של האזרח? כשכל שבוע מתפוצץ אוטובוס, או כשכל יום יורים עליך מאות טילים (שמשתפרים ממלחמה למלחמה, וזה עוד לפני שספרנו את אלה של החיזבאללה), הסכנה הקיומית לחיי האזרח הבודד איננה זניחה1. עד לפני חמש שנים, הסכנה הקיומית לסוריה נראתה זניחה. אולי אפילו לעיראק. ומה קורה היום? מה דעתך על הסכנה הקיומית שמרחפת מעל ראשה של הממלכה ההאשמית? []1 יתירה מזאת, למרבה הצער, הסכנה הבטחונית לחיי אזרח מדינת ישראל - ודא עקא, אזרח, לא חייל - הולכת וגדלה במילניום הנוכחי, עקב אובדן ההרתעה. אפילו במלחמת יום הכיפורים, מספר האזרחים הנפגעים היה זעום (אם אני זוכר נכון). ואפילו בפני מפלה, לא עלה על דעתם של הסורים לשגר טילי קרקע קרקע לגוש דן, מה שהיום הוא הלחם וחמאה של ארגוני הטרור מצפון ומדרום לנו. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
בשנת השיא של האינתיפאדה השנייה נהרגו 452 ישראלים. בתאריכים ינואר עד אוקטובר 2002 נהרגו 455 ישראלים בתאונות דרכים (מהם 19 ביו"ש). לא בדקתי את מספר הנפגעים כי אני לא יודע איפה למצוא נתונים של מספר נפגעים (להבדיל מקורבנות בלבד) בפעולות טרור. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
סכנות קיומיות הן ודאי לא הדבר היחיד שמטריד מנוחתו של האזרח, אבל כאשר הסכנות מוצגות כקיומיות זה נושא הדיון. נראה לי שמקובל על משתתפי הדיון שתגובת המדינה לסכנה קיומית צריכה להיות שונה מידתית מתגובתה לסכנה לא קיומית, ולכן החשיבות של בירור העניין. זה שהאזרח מרגיש מאוים גם כאשר הסכנה למדינה רחוקה מלהיות קיומית גם נכון ומוסכם על משתתפי הדיון, אבל איננו רלבנטי לנושא. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כמובן שהענין הוא ההערכה של המדינה לגבי אפשרות סכנה קיומית - שעשויה להיות שונה משלך, בין השאר כי ראשי המדינה הם אלה שאחריותם לוודא שסכנה כזאת תישאר רחוקה מהעין, גם עם בשניות אלה אין סכנה מיידית כזאת. קצת לא ברור לי איך נשק גרעיני איראני - מדינת אויב מוצהרת שכולנו כבר נמלטנו למקלטים תחת טילים מתוצרתה - לא מצליח להיכנס לקטגורית סכנה קיומית בעיניך. אפילו אם סבירות הפעלתו נמוכה, הסכנה עדיין קיימת. לשיטתך כנראה שגם בעידן המלחמה הקרה ארה''ב לא היתה נתונה תחת סכנה קיומית. וגם במלחמת העולם השנייה, אפילו אחרי פרל הרבור, ארה''ב לא היתה נתונה בסכנה קיומית. ועדיין, היא נקטה בתגובות נמרצות כלל שניתן להעלות על הדעת בתגובה לסכנות האלה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם *אם* בשניות אלה וגו'. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה באמת חושב שנתניהו העריך שהמסתננים מהווים סכנה קיומית למדינה? לעניין פצצת האטום אענה בתגובה הבאה לאביר הקרנפים |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם לא היו עוצרים את הפלישה האפריקאית למדינת ישראל, על פי חישוב מספר הנכנסים לישראל בזמני השיא ובהתאם להתגברות העקבית של מספר הנכנסים, כמה כושים היו דוגרים לנו על הנשמה היום אם לא היו סוגרים את הגבולות? נראה שנתניהו הגדיר סכנה קיומית בשונה ממך, ובצורה קרובה יותר לעמדה שהבעתי לאורך הדיון: סכנה קיומית זה לא דבר שברגע זה יכול למוטט את המדינה, אלא דבר שיכול להתפתח בצורה כזו שיסכן את המדינה. לא מחכים עד למצב בו נכרע כפותי ידיים, וראשינו מונח בגיליוטינה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נתניהו הוא שקרן כרוני ומניפולטור, אין לי שום כוונה לסנגר עליו, והמסתננים, וודאי מאז שהוקמה הגדר1 ודולל מאד מספרם, אינם מהווים גם לדעתי סכנה קיומית למדינה. 1 ודא עקא - האם היתה קמה הגדר, לו היתה בעיית הפליטים מוצגת כבעייה שולית ובמקום החמישה-עשר בסדרי העדיפויות? במדינה מתוקנת אני מקווה שכן, אצלנו לעומת זאת... |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |