 |
אני ממש ממש מתנצל שאני שב וגורר את גופתה הקרה של חנה ארנדט לפינה הנידחת שלנו כאן, אבל פשוט אי אפשר להתאפק:
ארנדט, כאמור כפרה בקיומו של רוע דימוני וראדיקלי, ואפיינה את הרעים כאנשים צרי אופקים, מוגבלים ביכולתם לאמפטיה, שרשעותם קרובה יותר לטיפשות מאשר לזדון. מהו אם כן המנגנון הריגשי המאפשר לאנשים שאינם נבדלים עד כדי כך מכלל האנושות להבדיל עצמם לרעה. ארנדט תיארה את אחד המנגנונים הללו כיכולת שלהם להטות מייד כל רגשות של אמפטיה וחמלה אנושית שעולים בהם באופן טבעי, מיד בחזרה כלפי עצמם ("תראה מה היהודונים המנוולים הללו גרמו לנו לעשות להם!"). והנה ממציאה לנו ה"עירית לינור" החדשה - Galit Distal Atbaryan את המשוואה הבאה: כל הפרובוקטורים היהודים, מתפרעי הגבעות ושורפי הבתים הם בעצם כפילים של "לירן חולצה אפורה" וכל הילדים הערביים בני ה-13 הם האחים מננדז עם כאפייה. ומוטב שאחתום כאן פן יתקיים בי הביטוי כל ""מִלָּה בְּסֶלַע, שְׁתִיקָה בִּשְׁנַיִם".
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש