בתשובה לאריק, 10/12/15 23:17
אמת פנימית 669521
הבחורות המצודדות בלבוש חושפני שנשענות על מכוניות, לא מכבדות את עצמן. אבל הן מוכרות מכוניות ולא את עצמן. המוצר שאותו מוכרים, זה המכוניות.

איפה עובר הגבול אצלי? ברגע שהמוצר זו הבחורה עצמה.

ארחיב.
דוגמנית המוכרת חולצות, נעליים או מכוניות, גורמת לנו את האשליה שאלו שיתלבשו בבגדים שהיא מדגמנת, יראו כמוה. שאלו שקונים את המכוניות שהיא נשענת עליהן, יזכו בזרם של בחורות יפות שתרצינה להשען על המכונית שלהם.
כולן מדגימות לנו את יתרונותיו של מוצר מסויים. הוה אומר - הן מוכרות מוצר. מי שמוכרת מוצרים, איננה זונה.
זו שמצטלמת עירומה, לא מדגימה לנו שום מוצר מלבד עצמה. לכן אני לא מכנה אותה דוגמנית, אלא זונה. כי הדבר היחיד שהיא מוכרת, זה את מבושיה ואת המיניות שלה.
אמת פנימית 669525
אבל חלק ניכר מהדוגמניות שלובשות, נועלות, חובשות או נשענות משתמשות במיניותן. תוסיף את העובדה שהמפרסמים משתמשים במיניות גם כשאין קשר למוצר או לתועלת שהוא מפיק וקיבלת עולם פרסום מעוות וזנותי.
אמת פנימית 669526
אכן, עולם הפרסום מעוות וזנותי. אבל יש שימוש במיניות כדי למכור מוצר, ולא מכירה של המיניות עצמה.

חזרה לעמוד הראשי המאמר המלא

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים