בתשובה להפונז, 17/01/16 14:17
JJ 672126
טוב, לכל הפחות לא התכוונתי לומר משהו כזה. בעיקרון הצעתי לחפש את האבות הגנטיים של ספרות המד"ב רחוק יותר (האודיסיאה היוונית וכו'). לחפש את האב הגנטי של המד"ב בסביבת טולקין משול לחיפוש האב הקדמון של ההומו סאפיינס בין מיני הקופים הפרימטים החיים היום.
מה שכן רציתי לומר, הוא שאי אפשר לפספס את הקשר בין אופרות המד"ב בימינו (מלחמות הכוכבים ומסע בן כוכבים) לבין המיתולוגיה-פנטסיה של טולקין. המשותף המרובה אינו נובע דוקא מקשר אבולוציוני ישיר, אלא בעיקר מכך שהמד"ב העדכני הזה אמץ/יצא מסביבת ספרות הפנטסיה הישנה יותר. הקשר האבולוציוני הישיר יכול להיות דרך ספר אחר (ושוב אנו חוזרים ל"חולית").
מה שאני בכל זאת נאלץ לעשות בעקבות מה שכתבת הוא לשקול מחדש את התזה שהצעתי לברקת (ספרות הפנטסיה כז'אנר האב הבלעדי של ספרות המד"ב). יכול להיות שספרות המד"ב הקלאסית של עידן הזוהר שלה (1945-1995) צמחה מתוך יותר מז'אנר אחד. הרברט והיינליין שאבו יותר מספרות הפנטסיה ואילו אחרים היו קרובים יותר לז'ול ורן או למחברים פילוסופיים-חברתיים כמו אלדוס הקסלי או תומס מור.
אם כך, מעניין מדוע המד"ב הקולנועי של המאה ה-‏21 הולך כולו בנתיב הפנטסיה? יתכן שההסבר הוא בסיפור הידוע לפיו המוגולים של הוליבוד חשבו שהצופה הממוצע של סרטיהם הוא בן 12-15 ולכן סרטים שאינם מתאימים לגיל הזה לא יצליחו בקופות / יכסו את ההשקעה. מן הסתם צופים בני הגילאים הללו פחות מתעניינים באספקטים הסוציאליים-חברתיים של הסרטים.

חזרה לעמוד הראשי המאמר המלא

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים