 |
אני אישית מפרש את מה שאתה קורא לו "אובייקטיביות" בתור אוניברסליות אנושית.
_______
מאוד קרוב לאופן שאליו כיוונתי רק שאצלי החיווט במוח והחוויות המוקדמות נקרא בפשטות העיצוב המופלא. מי שעיצב את הדבר שבן האנוש חי בתוכו כיוון לתפקוד ואופן פעולה מבוסס תגובה. בניגוד לשאר בע"ח, היצור שנברא בצלם אינו יכול שלא לעבד דרך המערכות הרבות שלרשותו נתונים יחודיים. אדם A ורדם B יודעים המון על ההבדל בין עיגול שלם לעיגול מקוטע ויתעוררו או ירגעו מאותם מקצבים. זה נכון שאדם A יכול לעבור מסלול שונה בחייו מאדם B ושבנקודת זמן מסויימת שניהם יגיבו באופן שונה לאומנות שלפניהם. A יכול להתעלם ולחלוף על פניה בעוד ש- B יתעכב שעה ארוכה בשל מה שנראה לו כזווית טכנית או הנדסית.
למה הפסל ממשיך לפסל פסלים ולמה שהסתת לא יפסל את הרעיונות של הפסל אחרי שיבין את הרעיון שהפסל בגדולתו הצליח להעביר לו, ובהנחה שהוא סתת יותר טוב גם יגיע לתוצאות יותר טובות?
_______
1. חלק מהאמנים, לרוב כאלה שהצליחו מבחינה מסחרית בגלל קשרים או תזמון 1 מוציאים את "העבודות" לקבלנות משנה.
2. אמרתי ששכיח לראות באומן כאחד שמכוון לרעיון והאמן כזה שאמון על הביצוע. לשניהם ברוב המוחלט אין קשר לאומנות אמיתית.
3. באומנות אמיתית יש הבדל בין תחומי האומנות השונים אבל כלל האצבע הוא אחריות ונאמנות. תהליך היצירה לא יתבצע מרחוק ע"י שליחת מסמכים והנחיות. חייבים להרגיש ולמדוד.
העובדה שהוא *יוצר* משהו חדש היא עקרונית. החידוש הזה יכול לנבוע מסוג מסוים של "סוביקטיביות", כלומר שהוא מבטא את האמנות האולטימטיבית מ*בחינתו*, אבל לכך אולי לא תסכים. מה נשאר חוץ מהחידוש שטמון במקוריות עצמה, כלומר מהבעת אותה אמת אובייקטיבית (שבה אתה מאמין) בדרך חדשה?
_____
על הנאת היוצר אין ויכוח השאלה מה חדש באמת.
אפשר להפוך על קצפת קופסת טונה ולקרוא לחתול שחור שאף פעם לא הסתובב בציבור עם שפם לבן. בז'אנר הצילום של הנשיונל גיאוגרפיק יש אינסוף *חידושים מסוג זה.
מה שיוצרים מבצעים לרוב נשאר בגדר וריאציות, סגנונות או בביטוי שמתרץ את האמת- קאבר לרעיונות של אחרים או חלקים שמישהו כבר עשה או במקרה הטוב, פירורים ממסר שלרוב סולף או שובש, וסביר שהוחלף במשהו שהאומן מרגיש איתו בנוח. מהאזנה מקרית לרדיו נראה שאפילו ליצר נגמר הכוח. אינסוף שירים שמבטאים את אותו סט רגשות בדרך נורא דומה גם כשמבחינת האומן מדובר ביצירה אישית. כנ"ל לגבי תמונות, סרטים, ציורים ועבודות פימו. הסובייקטיביות שאתה מדבר עליה מפעילה את התווך ומפריעה לתרגום הרעיון בעוד שאומנות אמיתית צריכה מישהו שיודע להגיע לכניעה ושכחה מוחלטת של האישי כדי להתרכז בהפעלת כישוריו באופן שישרת את הרעיון בצורה המיטבית. אם צריך לירוק דם, מה טוב. אני מהאסכולה שחושבת שלערך שטמון במסר עבור האומן (שמתבטא בייסורים) יש משקל השפעה חיובית. אסכולה, עוד מילה "אומנותית".
מה נשאר?
עולם ומלואו. הייתי שמח אם היו מייצרים פחות תכנים מפוקפקים ע"י "מומחים" מפוקפקים בנוגע ל"עבודות" מפוקפקות שיצרו "אומנים" מפוקפקים שלמדו ב"מוסדות" אומנות מפוקפקים. צריך לעודד ילדים ליצור ולהתנסות בכמה שיותר יצירתיות. לחזק את הגאונות הטבעית ולא להגביל או להעמיס דוקטורינות, היסטוריה ותיאוריות. זה קצת יותר מועיל מללמוד על מצבו הרפואי של ואן ברוך בשיעורי "אומנות". מה רע בשיעורי אמנות?
1 יש זרמים באומנות, לא כי מישהו "המציא" אותם אלא מפני שהמסר משתנה. המפה חיה.
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש