בתשובה למלאכי, 25/01/16 23:47
 |
|
 |
||
|
||||
 |
אני לא סבור שהסנקציות הורידו את איראן על הברכיים, גם לא שארה"ב השתמשה בהן בהצלחה נגד רוסיה. לגבי איראן, עובדה היא שלאורך כל המו"מ האמריקאים שידרו בהילות להגיע להסכם בכל מחיר ואילו האיראנים שידרו רוגע של מי שזמנו בידו ולא מתכוון להפסיק לפני שיגיע למטרות שהגדיר לעצמו. כך לא מתנהג מי שנמצא על הברכיים מול מי שהכוח בידו. דומה הדבר במקצת לישראל ולחמאס בצוק איתן - ישראל יכולה להתרברב שההפצצות שלה הורידו את החמאס על הברכיים, אבל עובדה היא שהיא היתה מוכנה להפסקת אש ללא תנאי כמה וכמה פעמים במהלך הלחימה ואילו החמאס לא מיהר לשום מקום. לגבי רוסיה, ההצלחה לא נמדדת בשאלה אם הסנקציות פגעו בכלכלה הרוסית אלא אם הן הצליחו לגרום לרוסיה לשנות את מדיניותה. האם רוסיה סילקה את ידיה מאוקראינה? האם תחת הסנקציות היא נמנעה מהרחבת פעילותה לזירות שבהן לא היתה לה נוכחות פעילה, כמו סוריה? התשובה ידועה. אני חושב שהמיצוי ששוקי מתכוון אליו אין פירושו שהסנקציות מיצו את כושר ההשפעה התאורטי שלהן, אלא שלא ניתן היה להמשיך בהן: סנקציות שמופעלות דרך מועצת הבטחון מחייבות הסכמה של הרבה גורמים, וכשהזמן מתמשך הם מפסיקים לשתף פעולה - בוודאי הרוסים והסינים, שמעונינים מאד בסחר עם איראן (גם באירופה החזית הלכה ונחלשה). יותר מזה, כדי שסנקציות תהיינה אפקטיביות הן צריכות להיות מוחרפות מדי פעם כיוון שסנקציות קבועות יוצרות הסתגלות - האיראנים הם אמנים במציאת פרצות וביצירת מנגנוני עקיפה. שימוש בסחר חליפין, מכירה וקניה דרך חברות קש בבחריין ועוד ועוד שיטות - הסנקציות הופכות בסה"כ למס על היצוא והיבוא. אם לשימור הסנקציות קשה מאד להשיג תמיכה אז להחרפתן אין כל סכוי - ומכאן הן מגיעות למיצוי. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
האירנים שידרו רוגע בין השאר כי לא שמעת את כל מה שהם שידרו. לדוגמה: למה רוחאני "נבחר" לנשיאות? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הם רצו כמובן להגיע להסכם, אבל לאו דווקא (או לפחות לא רק) בגלל הסנקציות. לדעתי הם רצו להגיע להסכם כיוון שהם הבינו שאובמה מוכן לתת להם את הדברים שהם רוצים, במחיר צנוע מאד מצדם. מה התפקיד של פצצה גרעינית איראנית? לדעתי, התפקיד מעולם לא היה לתקוף את ישראל, סעודיה או ארה"ב. התפקיד היה למנוע אפשרות של נסיון מצד גורם זר להחליף את המשטר. לצפון קוריאה יש פצצה, ומאותו רגע איש לא מעלה בדעתו אופציה צבאית נגדה. עיראק, לוב ואפגניסטן נכבשו בגלל סיוע לטרור - סיוע שהיה הרבה יותר קטן בהקפו ובמשך הזמן שלו מהסיוע האיראני. איראן רצתה ביטוח כנגד אפשרות כזו. ההסכם הזה נתן לה ביטוח כזה: בכך שהוא התמקד בתכנית הגרעין בלבד (ואפילו לא בכל ההבטים הצבאיים שלה) הוא קיבל במשתמע את הלגיטימיות של משטר ששולח את ידיו לתוך כל סכסוך באיזור ומנסה לערער כל יציבות. לכן יש להם חסינות לתקופת ההסכם - ובסוף התקופה הזו עדיין תשאר להם האפשרות להגיע לפצצה בתוך זמן קצר להפליא, ובנוסף הוסרו הסנקציות. אם ההסכם מילא את התפקיד של תכנית הגרעין למשך התקופה הזו הוא למעשה ייתר אותה - המטרה הושגה במחיר זול בהרבה, והאיראנים כסוחרים טובים יודעים לזהות עסקה כשהם רואים אותה. זה לא אומר שהם רצים לחתום על העסקה כשהם רואים שהצד השני לחוץ. סוחר טוב יודע לנצל את הלחץ של הצד השני כדי לסחוט לא סתם מחיר טוב אלא את המחיר הטוב ביותר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מסכים איתך שהסנקציות איבדו את התמיכה הבינלאומית שלהן מכיוון שסין בעיקר וגם אירופה במידה מסוימת רצתה לחזור לסחור עם איראן. ארצות הברית החליטה שהיא לא תפעל באופן חד צדדי אלא רק כחלק מ"הקהילה הבינלאומית" וזה עניין של מדיניות ולא של יכולת. יכול להיות שהאיראנים זיהו ושיחקו על הנקודה הזו, זה לא אומר שהסנקציות לא היו אפקטיביות אלא שארה"ב לא רצתה להמשיך לאכוף אותן לבדה. "בסך הכל מס על היבוא והיצוא"? בסך הכל? אם התל"ג יורד בעשרות אחוזים בגלל כל הקופונים שהמתווכים גוזרים בדרך זה אסון כלכלי למדינה. כן, אפשר לחיות כך, ע"ע קובה, אבל המחיר הוא אדיר. לגבי רוסיה, תגובה צבאית תוקפנית על הסנקציות היא מהלך נכון מבחינתם, כמעט המנוף האחרון שנשאר להם. בינתיים בעורף המדינה מתפרקת ובשלב כלשהו הם יצטרכו להחליט האם להיות צפון קוריאה או ליישר קו (וכנראה שהאמריקאים לא רוצים להגיע לשם). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
סנקציות אמריקאיות בלבד על איראן קיימות כבר עשרות שנים. הן לא אפקטיביות ולא יכולות להיות. אם רוסיה, הודו וסין (שלא לדבר על אירופה) סוחרות עם איראן אז יש לה לאן לייצא את כל הנפט שלה ויש לה מאין לייבא פחות או יותר כל מה שהיא רוצה. גם סנקציות שמקובלות על כל הקהילה הבינ"ל מאבדות את השיניים שלהן ככל שעובר הזמן. תל"ג אולי יורד בעשרות אחוזים בתקופה הראשונה להחלתן, אבל אחר כך הוא יטפס בהדרגה בחזרה - יהיו אולי ענפים שלא יוכלו כלל לתפקד תחת הסנקציות, אבל האחרים ימצאו בהדרגה את הדרך לפעול. לגבי קובה, יש כמובן מחיר לאמברגו האמריקאי המטופש, אבל הוא הרבה יותר נמוך משנדמה לך. בתמונות אתה רואה תמיד את המכוניות האמריקאיות משנות החמישים, אבל כמעט לעולם לא תראה בהן את המיצובישי לאנסר ששכרתי כשביקרתי שם ב-2003. יש שם מכוניות יפניות ואירופיות (וגם לאדות ישנות, כמובן), יש שם אפשרות להשיג כל דבר שתרצה. העוני הוא בעיקרו לא תוצאה של האמברגו אלא של המשטר הכלכלי הסוציאליסטי וגורמים פנימיים אחרים. אתה יכול להשוות את מצבה של קובה לשכנותיה האיטי והרפובליקה הדומיניקנית, שלא מוטל עליהן שום אמברגו, ותראה שבעצם קובה אולי לא הפסידה מכך שהאמריקאים לא היו מעורבים בנעשה שם בחמישים וחמש השנים האחרונות. רוסיה לא תהיה צפון קוריאה ולא יכולה להיות. רוסיה היא עדיין המקור העיקרי לגז שמחמם מליוני בתים במערב אירופה בלילה הזה של ינואר. העולם זקוק יותר מדי למה שיש לרוסיה מכדי שהיא תוכל להפוך לצפון קוריאה (וזה בלי לדבר, כמובן, על הצבא והגרעין והמושב במועה"ב והמדינות הגרורות וכו' וכו'). התוצר של רוסיה הצטמק בסך הכל ב-3.7% ב-2015; זה לא מעט, אבל גם ממש לא הרבה. התוצר של ארה"ב ירד ב-4.3% בין דצמבר 2007 ליוני 2009 והיא לא התפרקה ולא התמוטטה. יתרה מזו, את עיקרה של הירידה הזו יש ליחס לצניחה במחירי הנפט ולא לסנקציות (שהן כשלעצמן די צנועות ולא עומדות בשום יחס עם אלה שהוטלו על איראן). ואם נחזור לאיראן, גם לו היינו מניחים שהסנקציות על איראן היו אפקטיביות הרי שהמקרה הצפ"קי מראה שגם מדינה תחת סנקציות כבדות ביותר יכולה להגיע לנשק גרעיני אם היא נחושה. אמנם, לא פעם שמענו שאיראן היא לא כמו צפ"ק, מדובר על אוכלוסיה משכילה יותר ועל רפורמיסטים שיש להם תמיכה בצבור וגם בפרלמנט ועל צעירים שהמשטר מפחד שהם יעשו לו איזו מהפכה ירוקה. הייתי רוצה להזכיר שאנחנו מדברים על המדינה ששלחה את ילדיה-שלה לרוץ לתוך שדות מוקשים כשהם מחזיקים בידיהם מפתחות פלסטיק כדי לפנות את המוקשים בדרך הקשה. נחישות יש להם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למה שרוסיה וסין יקנו נפט מאיראן במחיר השוק אם יש סנקציות? הרי האפשרויות שלה לייצא מוגבלות. בכל מקרה, אני חושב שחלק משמעותי מהסנקציות שהופעל על איראן הוא ניתוק ממערכת סליקת התשלומים הבינלאומית, כך שכל עסקה דורשת העברת מזוודות עם מט"ח או עסקאות חליפין. את האפשרות הזו ארה"ב יכולה להפעיל בעצמה (בנוסף להקפאת נכסים איראניים המוחזקים בידי גופים פיננסיים אמריקאים, כמובן שברגע שהסנקציות יוסרו ולו לרגע הכסף הזה יצא מארה"ב ולעולם לא ישוב). כמובן שאי אפשר להשתמש בנשק הזה ללא הגבלה כיוון שהמתחרים שלך עלולים להקים רשת מתחרה, אבל בסופו של דבר מדובר בכלי די אפקטיבי. אגב, ארה"ב השתמשה בנשק הזה כדי לכופף יריב שהוא אולי רב כוח יותר מאיראן ורוסיה - המערכת הבנקאית העולמית. ארה"ב הצליחה לכפות על כל הבנקים בעולם (כמעט בלי יוצא מן הכלל) להפר את הסודיות הבנקאית של לקוחותיהם ולדווח לארה"ב אם מתעורר אפילו חשד קל שמדובר באדם שחייב בדיווח מס לארה"ב, מדובר בהפסד של מאות מיליארדים לבנקים, אם לא יותר. כל זה פשוט תחת האיום של ניתוק מהמערכת הבנקאית האמריקאית (ומכאן העולמית). אז אולי מדינה יכולה למצוא פרצות בסנקציות ולשרוד איכשהו אבל אני בספק אם אפשר להגיע למצב של "מדינה משגשגת" תחת סנקציות כאלה. לגבי קובה, אני לא יודע מספיק כדי לענות לך. לגבי רוסיה, הלינק שלך דורש תשלום אז לא יכולתי לקרוא, מוזר לי שקריסה של הרובל (נחתך בחצי אם אני לא טועה) וקריסה של שוק האנרגיה שהוא סחורת הייצוא העיקרית (אולי היחידה?) של רוסיה משתקפת בירידה כל כך מינורית בתוצר (אבל אני לא כלכלן אז לך תדע). כזכור הם ניסו לאיים על מערב אירופה עם "תקלות באספקת הגז" אבל התקפלו מהר מאוד. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא נראה לי שקשה במיוחד לבנות רשת סליקה חלופית, אם אתה מדינה גדולה כמו סין; למעשה, אם האמריקאים ינתקו שותפות סחר של סין מהרשת אז הם יתמרצו את סין לעשות בדיוק את זה - וזה דבר שהאמריקאים מאד לא רוצים שיקרה. גם חליפין הם אופציה אפשרית ברמה המדינתית ("עשרים מיליון חביות בשנה תמורת סחורה בשווי מיליארד דולר, לפי רשימה שתועבר פעם בחודש ממשרד התעשיה האיראני"). אגב, SWIFT אינה גוף אמריקאי - היא ממוקמת בבלגיה וכפופה לחוק האירופי, ולארה"ב יש יכולת ללחוץ עליה אבל לא להכריח אותה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כל השיטה של ה SWIFT (או IBAN או BIC) היא שיטה אירופאית על פי תקן ISO. מנסיוני, האמריקאים בקושי יודעים לעבוד איתה, הם עוד משתמשים ב Western Union | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מסכים עם כל מילה ואף מוסיף: כאשר סנקציות על חברה מסויימת נמשכות לאורך זמן מבלי שהן ממוטטות אותה, בנקודה מסויימת הן הופכות ליתרון עבור הקרבן. הפיתוח הכלכלי והקפיצה הטכנולוגית של ישראל ארעו על רקע החרם הערבי הממושך עליה. המוחרם, שניטלה ממנו הדילמה של שוק חופשי (יבוא זול לעומת תמיכה וסבסוד של הייצור המקומי), עשוי להפוך את האילוץ למקפצה המאפשרת לו לפתח את המשק שלו ולטפח את היצרנות והחדשנות שלו, חופשי מן התחרות של ייבוא זול מתחרה. למי שדואג מהסתירה המשתקפת כאן לעקרונות השו"ח, אזכיר שלפי עקרונות אלו, פרוייקטים כמו נאס"א ופרוייקט הלביא הם לכל הפחות בזבוז כספי הציבור אם לא גרוע מזה (ייצור ללא ביקושים למוצר). אני לא יודע בדיוק כמה כבר נכתב ולבטח עוד יכתב על היתרונות הגדולים שצמחו למדינות שממנו את הפרוייקטים הלא כלכליים האלו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
איך קובה מתיישבת עם התזה שלך? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה פשוט לא נכון, סנקציות כלכליות תמיד גורמות להאטה כלכלית. ככל שהחרם הערבי על ישראל (שגם בשיאו די מצומצם) התפורר הכלכלה של ישראל פרחה. בלי מסחר אין שום טעם בפיתוח, וללא התחרות של יבוא אף אחד לא ינסה לחדש. לפרטים נא לפנות לרוסיה, צפון קוריאה, ודרום אפריקה. איזה יתרונות גדולים היו לפרוייקט הלביא? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שלוש החלטות חשובות קיבלה ממשלת פרס בשנתיים עד הרוטציה עם שמיר: תכנית היצוב הכלכלית, הנסיגה מלבנון וביטול פרויקט הלביא. שלשתן היו החלטות של חזרה לשפיות אחרי הסחרור של ממשלת בגין השניה. הסחרור הכלכלי, הסחרור המדיני והסחרור הצבאי. הנמר ודאי מתכוון לפרויקט ארובות השרב |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |