בתשובה לתשע נשמות, 26/01/16 0:36
 |
|
 |
||
|
||||
 |
אני מסכים עם כל מילה ואף מוסיף: כאשר סנקציות על חברה מסויימת נמשכות לאורך זמן מבלי שהן ממוטטות אותה, בנקודה מסויימת הן הופכות ליתרון עבור הקרבן. הפיתוח הכלכלי והקפיצה הטכנולוגית של ישראל ארעו על רקע החרם הערבי הממושך עליה. המוחרם, שניטלה ממנו הדילמה של שוק חופשי (יבוא זול לעומת תמיכה וסבסוד של הייצור המקומי), עשוי להפוך את האילוץ למקפצה המאפשרת לו לפתח את המשק שלו ולטפח את היצרנות והחדשנות שלו, חופשי מן התחרות של ייבוא זול מתחרה. למי שדואג מהסתירה המשתקפת כאן לעקרונות השו"ח, אזכיר שלפי עקרונות אלו, פרוייקטים כמו נאס"א ופרוייקט הלביא הם לכל הפחות בזבוז כספי הציבור אם לא גרוע מזה (ייצור ללא ביקושים למוצר). אני לא יודע בדיוק כמה כבר נכתב ולבטח עוד יכתב על היתרונות הגדולים שצמחו למדינות שממנו את הפרוייקטים הלא כלכליים האלו. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
איך קובה מתיישבת עם התזה שלך? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה פשוט לא נכון, סנקציות כלכליות תמיד גורמות להאטה כלכלית. ככל שהחרם הערבי על ישראל (שגם בשיאו די מצומצם) התפורר הכלכלה של ישראל פרחה. בלי מסחר אין שום טעם בפיתוח, וללא התחרות של יבוא אף אחד לא ינסה לחדש. לפרטים נא לפנות לרוסיה, צפון קוריאה, ודרום אפריקה. איזה יתרונות גדולים היו לפרוייקט הלביא? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שלוש החלטות חשובות קיבלה ממשלת פרס בשנתיים עד הרוטציה עם שמיר: תכנית היצוב הכלכלית, הנסיגה מלבנון וביטול פרויקט הלביא. שלשתן היו החלטות של חזרה לשפיות אחרי הסחרור של ממשלת בגין השניה. הסחרור הכלכלי, הסחרור המדיני והסחרור הצבאי. הנמר ודאי מתכוון לפרויקט ארובות השרב |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |